למה כוכבי עבר מתבזים בפרסומות?

לצפות בפרסומות זה טקס מזוכיסטי. מצד אחד זה בלתי נסבל, מצד שני אנחנו ניזונים, כמו בטיפול חשמלי, משוקים קטנים ובעצם משוסים קטנים - מחפשים את רגע ההפתעה, מגחכים לרגע, עוברים הלאה. אני מניחה שזה מה שחשבו אנשי הפרסום שעומדים מאחורי הקמפיינים של "ביטוח ישיר", "מאמא עוף" ו"ויזה כאל" - לעצור אותנו לפאוזה, ליצור הלם, להפנים ולהעבור הלאה.

הם עושים זאת על-ידי שיבוצם של אייקוני תרבות ישראלים, אלה שעדיין נחשבים כאייקונים ואלו שקצת פחות. ממתי כספי ועד אדם, אילנה אביטל, אבי טולדנו ודיוויד ברוזה - כולם מבליחים על המסך בפרסומות מביכות - גורמים לנו לסנן "בשביל מה הוא צריך את זה?" ולהמשיך הלאה בידיעה שמשהו התקלקל אצלנו.

בשביל מה הוא צריך את זה?

אין תמימות בשאלה הזו - "בשביל מה?", הרי אנחנו מכירים היטב את העסק, יד לוחצת יד, כסף מתערבב עם כסף, קופה ריקה של קריירה מתה מתמלאת בכמה שניות של חיוך צחור למצלמה ובמקרים גרועים יותר - מיני תסריטים שמציבים את האמן במקום מביך - בין חבורה של אמנים נשכחים ולא רלוונטים, עם פאה על הראש ופדלפון, או באמצע המדבר עם מכונית מפויחת וגיטרה.

אין תמימות גם במניעים של האמן לתת את כל כולו לטובת קמפיין נחשק של שניצל מוכן להקפאה או ביטוח חיים. בעידן בו אמנים בקושי מוכרים כרטיסים להופעות, בעידן בו קמים אמנים חדשים, תוצרי "כוכב נולד" או מועדון הפלאקה בכל בוקר ומשכיחים מאיתנו את הקלסיקות שעדיין יוצרות ביננו, הרצון להתפרנס בכל זאת, לפעמים שלא בכבוד, הופך הגיוני ולגיטימי.

מוזיקה נפלאה מלווה בתסריט מגוחך

ובכל זאת, אלו מאיתנו שגדלו על השירים שכתב אהוד מנור והלחין כספי, אין דבר צורם יותר מלשמוע את המוזיקה הנפלאה הזו מלווה את התסריט המגוחך שכתבו לזמר המפרסם את אותו ביטוח חיים. אין מביך מלראות את כספי עטור פאה מביכה, מרקד כאילו הוא במחזמר לחנוכה על הסבנטיז, רק כדי למכור לכם ביטוח. או לשמוע אותו מסנן בקול הרגוע שאנחנו מכירים כבר שנים - "הקש על החמש".

חיפשתם שוס, פרסומאים יקרים? הגשתם לנו מראה עגומה של מצב התרבות הישראלית - כשאמנים ותיקים, אבני דרך, מתבזים ומופיעים בקמפיינים עבור כסף קל. כי עם אבנים, לא קונים במכולת.