נכנסו לדירה באיחור ותבעו את חברת הבנייה

רחל ויעקב טוויל תבעו את חברת סולל בונה בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שנכנסו לדירה בשכונת הר חומה באיחור. בין הצדדים פרץ סכסוך משפטי קודם ובעטיו נחתם הסכם פשרה בתאריך 26.3.2007, שבו נקבע שהנתבעת תשלם לזוג טוויל שכר דירה עבור התקופה שממועד מסירת הדירה, המצוין בהסכם, ועד למועד המסירה בפועל. לטענת הזוג טוויל, שכר הדירה שולם מהמועד שנקבע ועד לחודש אוקטובר 2008 ובפועל הדירה נמסרה ביום 25.1.2009 ולפיכך, על הנתבעת לשלם שכר דירה עבור חודשים נובמבר ודצמבר 2008 וינואר 2009.

הנתבעת טענה שהדירות בבניין נמסרו לרוכשים החל מיום 15.9.2008 ונמסרה הודעה על כך לכל רוכשי הדירות, לרבות לזוג טוויל ביום 1.9.2008. "העיכוב במסירת הדירה נבע מאופן התנהלותם של התובעים שלא הסדיר את תשלום המשכנתה ואין סיבה שנשלם שכר הדירה בגין עיכוב שאינו נובע ממחדלנו". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בהיעדר עילה.

בדיון בפני השופטת תמר בר-אשר-צבן, הודה הזוג טוויל שאכן לא הסדיר את המשכנתה, מאחר שלא קיבל מהנתבעת את סכום התשלום המדויק והיה עליו להשלים פרוצדורות שונות לצורך קבלתה.

השופטת דחתה את התביעה ללא חיוב בהוצאות: "העיכוב במסירת הדירה לתובעים נבע מאטיות בהסדרת ענייניהם, בחלקם עניינים הקשורים בקבלת ההלוואה מהבנק לרכישת הדירה, ואחרים קשורים בנושא הפקדת הערבויות על-פי חוק המכר בידי בא-כוחה של הנתבעת. כפי שטען בצדק נציג הנתבעת, אין בעיכובים אלו שהיו קשורים בהתנהלות התובעים בלבד, ולא בנתבעת, כדי להצדיק שהנתבעת תישא בתשלום שכר הדירה של התובעים במהלך התקופה שבה התמהמהו עם הסדרת התשלומים לנתבעת.

"התובע ניסה להיתלות במסמך שנמסר לו על-ידי הנתבעת ביום 5/10/2008 שבו נכתבה יתרת הסכום לתשלום לנתבעת, אך לטענת התובע לא היה זה הסכום הסופי ואילו הסכום הסופי נאמר לו רק ביום 9/11/2008. גם בעניין זה אני מקבלת את טענת נציג הנתבעת כי ההפרש בין שני הסכומים היה כ-6,000 שקל ונבע מהפרשי שער ומשינויי מדד, ובכל מקרה דובר בהפרש זניח ביחס לתשלום עבור הדירה אשר כידוע, אינו מעכב את קבלת ההלוואה מהבנק. לאור האמור ומאחר שנסתרה טענת התובעים כי העיכוב במסירת הדירה נבע לכאורה ממחדליה של הנתבעת ונראה כי העיכוב נבע דווקא ממחדליהם של התובעים".