המשטרה תפצה עצור שלא הורשה לבצע שיחת טלפון

יוסף שטרייכר תבע את משטרת ישראל בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בגין מפח נפש. מכתב התביעה עלה, שהתובע נעצר בכיכר השבת בדרכו לבית הכנסת בחשד לעבירה של תקיפת שוטר. נגד התובע הוגש כתב אישום שנמחק בהסכמת הצדדים, ובכפוף להתחייבותו לשלם לשוטר פיצוי כספי בסך 750 שקל ולחתום על התחייבות להימנע, למשך שנה, מעבירת אלימות.

למרות שהתובע יוצג בתיק הפלילי על-ידי עו"ד, הוא הכחיש בכתב התביעה הקטנה שביצע את העבירה. לדבריו, המשטרה מנעה ממנו את האפשרות להודיע לאשתו על מעצרו, ולא אפשרה לו לצלצל אליה.

"בני הפעוט היה באשפוז במחלקה לטיפול נמרץ בבית חולים עקב היותו פג והשארתי בבית החולים את אשתי, כשיצאתי להתפלל. חששתי שאשתי תחשוש להיעלמותי ולגורלי, בהיעדר ידיעה לגביי. בעת שנחקרתי, הטלפון הנייד שלי צלצל שוב ושוב, ולמרות זאת לא ניתנה לי הרשות להשיב לשיחה ואף החוקר לא השיב לשיחה", טען שטרייכר.

השופטת מרים ליפשיץ-פריבס קבעה בפסק הדין, שמאחר שהחוקר לא התייצב לעדות, ועדותו של השוטר שהתייצב לא הייתה רלוונטית לנסיבות החקירה, הואיל והוא לא נכח בה, לא נסתרה טענתו של התובע בדבר הפגיעה בזכותו להתקשר לאשתו מיד עם מעצרו כמצוות סעיף 33 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, קרי: עד לשעה 23:50, בעוד הוא נעצר על-פי דוח המעצר בשעה 22:35. היא ציינה כי קיימת "חומרה יתירה למחדלה זה של הנתבעת, לנוכח שיחות טלפון שהגיעו לתובע בהיותו בחדר החקירה, קודם למתן הרשות לתובע לטלפן, ובעוד הוא מתחנן בפני חוקריו לפי עדותו, שיותר לו להשיב לשיחה מחמת נסיבותיו המיוחדות וחששותיו".

השופטת הוסיפה שהמשטרה חויבה בפסק דין, שניתן על-ידי השופטת אסתר באום-ניקוטרה, לשלם לאשתו של התובע פיצוי בגין נזקיה עקב אי-מסירת הודעה על מעצרו. "אני קובעת כי דין התביעה בדבר מניעת שיחת טלפון מהתובע, להתקבל. הוכח כי הנתבעת, מנעה מהתובע את זכותו להודיע מיד לאשתו על מעצרו. ניתן היה בנקל לאפשר לו זאת כמתחייב, בפרט בנסיבותיו של התובע ובנסיבות שנוצרו בהגיעו למשטרה, בהיות מכשיר הפלאפון על גופו והמכשיר, מצלצל שוב ושוב. התובע, טען לנזקיו, אך לא הוכיח פגיעה כלשהי בו בשל מניעת שיחת הטלפון ממנו, למעט חששו לגורל אשתו ועגמת הנפש הכרוכה בכך והניזוקה העיקרית, ממחדלה של המשטרה הייתה אשתו".

עוד אמרה השופטת בפסק הדין כי "לא הוכח, כי הוטל על התובע נטל מיוחד, לטפל באשתו לאחר מעצרו בשל טראומה או מצב נפשי קשה שלה כגרסתו ולא הוכח גם מצבה הנפשי והצורך בטיפול בה בגינו. לפיכך, התובע זכאי רק לפיצוי עקב ההכבדה ועגמת נפש שנגרמו לו עקב מחדלה של הנתבעת. התובע, העיד על השפלות ועלבונות שהוטחו כנגדו ע"י חוקריו, בעת שנחקר. החוקרים, לא התייצבו להעיד ולפיכך, לא נסתרה עדותו של התובע בנידון. שמתי לבי לכך, שהדברים נאמרו בחלק שולי של החקירה ביחס לכל היקפה".

בסופו של דבר, המשטרה חויבה לשלם לתובע פיצוי בסך של 1,200 שקל, והוצאות משפט בסך של 300 שקל.