"מדינת ישראל מפלה לרעה מיידי אבנים ערבים קטינים"

בית המשפט לנוער בנצרת דן בתיק בו הודה קטין ערבי ביידוי אבנים וקבע שאין להרשיעו ובוודאי שלא להטיל עליו מאסר בפועל. מכתב התביעה עלה שהקטין וחבריו השתתפו בהפרות סדר בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה ובתאריך: 5.1.09 בשעות הערב המוקדמות, יידו אבנים על ניידת משטרה שנסעה בכביש לכיוון ציפורי. הקטין הואשם בסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה והוגש תסקיר בעניינו. סנגורו טען שעל בית המשפט להימנע מלהרשיע את הקטין, ובוודאי להימנע מלגזור עליו מאסר בפועל, משיקולים של "הגנה מן הצדק". לדבריו, ניהול ההליך הפלילי סותר מהותית את עקרונות הצדק וההגינות המשפטית שכן המדינה נוקטת בשנים האחרונות, במדיניות של " אכיפה בררנית", שמהותה אפליה במדיניות האכיפה הפלילית כלפי קטינים ערבים, בהשוואה לקטינים מהמגזר היהודי, בעבירות "אידיאולוגיות" שעניינן תקיפת אנשי כוחות הביטחון. המדינה ביקשה להרשיע את הקטין ולגזור עליו מאסר בפועל, תוך מתן עדיפות לאינטרס הציבורי ולשיקולי הרתעה.

בפסק הדין קבע השופט יובל שדמי, שדין טענת ההגנה להתקבל. "על פי מבחן התוצאה, אני קובע כי מדינת ישראל פועלת למעשה, באמצעות רשויותיה השונות, בשני מסלולי אכיפה מקבילים ושונים מהותית, ביחס לעבירות אידיאולוגיות של קטינים, שעניינן תקיפת אנשי כוחות הביטחון השונים.ביחס לקטינים מהמגזר היהודי, שעברו עבירות אלימות כלפי כוחות הביטחון בקשר ל"התנתקות" ולאירועים של הריסת מספר בתים ביישוב "עמונה", וביחס לקטינים המשתייכים לעדה החרדית שעברו עבירות אלימות כלפי כוחות הביטחון בהפגנות הקשורות לשמירת השבת, פועלת המדינה במסלול אכיפה שבו מקצת בלבד ממעשי העבירה מגיעים לשלב שבו ניתן גזר דין נגד העבריין, בעוד מרבית ההליכים נגד העבריינים מוקפאים או מתבטלים עוד קודם לכן, בדרכים שונות. במסלול זה, לא הוצג בפניי אף לא גזר דין אחד שבו נדון קטין למאסר בפועל, הגם ש"כל העם רואים את הקולות", לאמור, עשרות קטינים יהודים העוברים (ממניע אידיאולוגי) עבירות דומות לאלה עליהן נדון הקטין שבפניי, והדברים ידועים לכל, ולא הוכחשו כאמור לעיל. במסלול השני מבקשת המדינה ככלל, מאסר בפועל לקטינים ערבים, בעבירות אידיאולוגיות של תקיפת אנשי כוחות הביטחון, ובמסלול זה לא מעוכבים ההליכים, לא מוקפאים כתבי אישום ולא ניתנות חנינות, והקטינים ברובם מורשעים ונדונים למאסר בפועל. סבורני כי אין להשלים עוד עם המשך קיומה של אפליה מגזרית שכזו, שבה משתלבים פסקי הדין של בתי המשפט כחוליות בשרשרת.אני מבהיר ומדגיש, כי אין לי כל טענה למדינה ורשויותיה באשר ליחסם לקטינים היהודים שעברו עבירות אידיאולוגיות. הכל נעשה על פי הסמכויות הנתונות לאותן רשויות בדין, ואין מקום שאביע את דעתי על כך. ואולם המדינה אינה רשאית, בה בעת, לעתור לבית המשפט, ולבקשו לנקוט באמצעי אכיפה חמורים בהרבה, לקטינים אחרים, הנמנים על מגזר מסוים בציבוריות הישראלית. עתירה שכזו אני דוחה מכל וכל. בלשון ציורית יותר אומר, שהמדינה אינה רשאית בה בעת, ללטף בידה האחת את העבריינים 'האידיאולוגים' היהודים (הקטינים), ולהלקות בידה האחרת את עבריינים 'האידיאולוגים' הערבים.אם סבורה המדינה, שעבירות "אידיאולוגיות" מצדיקות אכיפה סלחנית ביחס לקטינים, כך ייעשה ביחס לכל הקטינים, בלא הבדל לאום או דת. הבה נשער שהמדינה הייתה מחוקקת חוק, על פיו יתנהלו שני מסלולי אכיפה מקבילים ושונים בתכלית לעבירות אידיאולוגיות, כמתואר לעיל, האחד שבו אין כמעט ענישה ותחולתו על קטינים יהודים, והאחר נוקשה בהרבה, ותחולתו על קטינים ערבים, הנדונים ככלל לתקופת מאסר בפועל משמעותית. אין מקום להשקפתי, לבחון קיומה של אכיפה בררנית, במבט צר שבו נבחנת פעולת הפרקליטות בפני עצמה, אלא יש לבחון זאת במבט רחב, שבו נבחנת מדיניות האכיפה של המדינה על כל רשויותיה". השופט הדגיש שאילולא קיבל את טענת ה"הגנה מן הצדק", ראוי היה לגזור על הקטין מאסר בפועל ממשי למשך חודשים רבים, "על מנת להרתיע אותו ואת הרבים, מלחזור על מעשים דומים, שהינם חמורים ופסולים בתכלית, ונזקם לחברה רב עד מאוד. מטרידה אותי המחשבה, שפסק הדין כאן ,יפגע באפקטיביות של המשפט הפלילי ביחס לעבירות חמורות אלה, ויעודד קטינים לשוב ולעבור עבירות דומות.אך מחרידה אותי המחשבה, שפסק הדין ישתלב כחוליה נוספת בשרשרת הנמשכת של אכיפה בררנית שיטתית, המונהגת ע"י המדינה, ואשר הגיע הזמן להפסיקה. אשר על כל אלה, משהגעתי למסקנה בנסיבות העניין, כי עתירת המדינה להרשיע את הקטין ולגזור לו מאסר בפועל, עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, החלטתי להימנע מהרשעת הקטין, וממילא אני נמנע מלגזור לו מאסר בפועל".

השופט החליט לנקוט כלפי הקטין בדרכי טיפול, לפי סעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971 - וקבע שהקטין יחתום על התחייבות בסך 5,000 שקל, להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירות אלימות ועבירות נגד שוטרים, על הקטין הוטל לבצע עבודות למען הזולת, במשך 200 שעות. בנוסף השופט פסל את הקטין מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים.