נולדת פחדן? כנראה שתהפוך למבקר טלוויזיה

איך הופכים למבקרי טלוויזיה? בחג חנוכה, למשל, כשכל הגן עושה הופעה מול ההורים, אתה מתעקש לשבת על הברכיים של אמא. כל הילדים עוברים מאחורי סדין לבן עם חתיכות קרטון גזורות בצורת חנוכייה או סביבון, ואתה דוחף אצבע לפה ומראה לאבא איך משחקים בכדור גומי עם רשת.

אמא ואבא חושבים שזה בסדר, כי הילד מרגיש קצת לא טוב, ועדיף שיבריא מאשר יסתובב עם חתיכות קרטון מאחורי סדין לבן מואר. הם משכנעים את עצמם שמדובר בעניין נקודתי, למרות שגם בפעם האחרונה שהם הגיעו לגן - זה היה בראש השנה כמדומני - הילד ישב על הברכיים של אמא ודחף אצבע לפה.

כך הופכים למבקרי טלוויזיה. מפחדים להופיע מול אבא ואמא ושאר ההורים. מפחדים בעיקר לטעות. מפחדים מכישלון. מפחדים שמשהו לא יילך כמו שתוכנן. מפחדים שהילדים האחרים יעשו את זה יותר טוב. והפחד הזה כל כך משתק, כל כך מכריע, שההחלטה שנלקחת היא לשבת על הברכיים של אמא.
על הברכיים של אמא אי-אפשר להפסיד. אמא תמיד אוהבת, גם כשהיא קצת מאוכזבת שכל הילדים מופיעים והילד שלה יושב לה על הברכיים. אמא זה המקום בו השיפוטיות נעלמת ומופיעה האהבה. והאהבה הזאת - כאפשרות לוותר על אופציית הכישלון - היא המפתח למי שרוצה להפוך למבקר טלוויזיה.
כי מהברכיים של אמא אפשר לראות את הילדים האחרים מופיעים. וכשרואים מישהו אחר מופיע, הרבה יותר קל לומר שפה הוא טעה עם הכניסה ושם הוא דיקלם לא נכון. מהברכיים של אמא אי-אפשר לטעות. אמא אוהבת הכל.
עכשיו הילד יושב מול הילדים ומתבונן בהם עוברים מאחורי סדין לבן. כך הופכים למבקר טלוויזיה. כך צוברים כוח שאינו אלא חולשה. הילדים שמופיעים חזקים יותר, כי הם מוכנים לשים את עצמם מול העולם. ליפול תחתיו או להתגבר עליו - אבל לעמוד מולו, לקחת בו חלק, לדרוש את שמגיע להם. הילד שמעדיף לשבת על הברכיים של אמא נכנע לעולם. הוא עושה איתו עסקה: אל תדרוש ממני, אני לא אדרוש ממך.

איך הופכים להיות מבקר טלוויזיה: משמרים את נקודת ההשקפה. עם הזמן הופכים את הברכיים של אמא להרגל. עם הזמן חוגגים את החולשה, הופכים אותה לכוח. הילדים שמופיעים על הבמה רוצים לשמוע את דעתך, סומכים עלייך, מעריכים אותך. אתה מעניק להם ביקורת בונה, תומכת, בסך-הכל אתה חבר שלהם.

אבל אתה לא חבר שלהם. אתה המבקר שלהם. אתה האיש שקופץ מדי פעם כדי להגיד מה הוא חושב. הם מזיעים על האדמה, אתה יושב נינוח במזגן וכותב. הם אוהבים, שונאים, בוכים, צוחקים. אתה מתאר את הדברים במחשב. הם יוצאים להילחם על משהו, על מישהו, על עצמם. אתה לא מבין למה צריך להילחם, גם ככה אין לך בעיה למות. במובן מסוים אתה מת.
איך הופכים להיות מבקר טלוויזיה: נכנעים לפחד. הופכים אותו לסיפור המרכזי. מעדיפים לאתר נקודות תצפית טובות: באוטובוס תמיד תשב מאחור, בכיתה ליד הקיר, בגן על הברכיים של אמא. נקודות תצפית טובות כערובה להימנעות מהחיים.

אתה הרי יודע: אפשר לחיות ואפשר לבקר. הימים יעברו ותגלה שהברכיים של אמא לא עזבו אותך מעולם. היא איננה, אתה עדיין יושב עליהם. ממשיך לדבר אל דמות שלא קיימת יותר. אתה מבקר טלוויזיה.