בקשת רשות ערעור תבוסס על טעות עובדתית או משפטית

אליהו דיאס הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשת רשות ערעור (בר"ע) על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בעיר מיום 13.9.09 לאחר שתביעה שהגיש נגד אליהו לוי נדחתה. לדבריו, הוא שכר דירה מלוי, שהסתיר ממנו את העובדה שבדירה אין מד מים קבוע, דבר שהוביל בהמשך לניתוק מים ולעזיבתו לפני תום תקופת השכירות.

לטענתו, הוא שילם מראש חלק מדמי השכירות, שלא הושבו לו בעקבות עזיבתו המוקדמת ונדרש להוצאות נוספות בגין פינוי הדירה.

לוי השיב שבדירה הותקן מד מים, שהפיקדון בגינו הופקד אצל חברת הגיחון על-ידי שוכרת הדירה הקודמת. לדבריו, בחוזה השכירות צוין שעל השוכר להעביר על שמו את החיובים בחשבונות השונים בגין הדירה, לרבות חשבון המים, ולכן היה על דיאס לפעול כמקובל בהתקשרויות מסוג זה, להעביר את מד המים על שמו ולהפקיד אצל חברת הגיחון פיקדון. "דיאס נמנע מלעשות כן, ככל הנראה, הואיל והוא חייב כספים לחברת הגיחון, ומצא בכך אמתלא לעזוב את הדירה, לאחר שהחליט כי אינה לרוחו, לפני תום תקופת השכירות".

בית משפט לתביעות קטנות דחה את התביעה ופסק שחוזה השכירות שנחתם בין הצדדים חייב את השוכר להעביר על שמו את החיוב בגין חשבון המים, וכי הימנעותו של דיאס לפעול בהתאם להוראות הסעיף היא שהביאה לניתוק הדירה ממים.

בבקשת רשות הערעור טען דיאס שיש להבחין בין חשבון המים, שבתשלומו התחייב לשאת, לבין התקנת מד מים בדירה, שלא נזכרה בחוזה השכירות. מנגד, ביקש לוי לאמץ את פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.

השופטת מוסיה ארד, דחתה את הבר"ע. "כידוע, התערבות ערכאת הערעור בפסקי הדין של בית משפט לתביעות קטנות שמורה למקרים שבהם פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות מבוסס על טעות עובדתית או משפטית גלויה על פניה. המקרה הנוכחי, איננו בא בגדר מקרים אלה. כמו-כן, אין לומר כי פרשנותו של בית משפט קמא את חוזה השכירות שנכרת בין הצדדים אינה סבירה. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. העירבון יוחזר למבקש".