הסיכון לאלצהיימר מסתתר בהורמון הרעב

רמות גבוהות של הורמון השולט בתיאבון נמצאו קשורות לירידה בסיכון לפתח אלצהיימר. כך עולה ממחקר אמריקני חדש. המחקר, שנערך לאורך 12 שנה וכלל 200 מתנדבים, גילה כי אלו עם הרמות הנמוכות ביותר של ההורמון לפטין היו בסבירות גבוהה יותר לפתח את המחלה בהשוואה לאלו עם הרמות הגבוהות ביותר.

המחקר, שפורסם ב-JAMA, מבוסס על עבודת מחקר שגילתה קשר בין רמות נמוכות של לפטין לפלאק במוח הנמצא אצל חולי אלצהיימר.

התקווה היא שהלפטין יוכל בסופו של דבר לשמש הן כסמן למחלה והן כטיפול בה.

ההורמון לפטין מיוצר על-ידי תאי השומן והוא שאומר למוח שהגוף שבע, וכך מפחית את תחושת התיאבון. כבר שנים רבות שמדענים מודעים לכך שהלפטין הוא כלי נשק פוטנציאלי לטיפול בהשמנה. אך ישנן גם ראיות הולכות ומצטברות לכך שההורמון יכול גם להועיל לתפקודי המוח.

במסגרת מחקר בעכברים - שנעשה בניסיון לקבוע מדוע אנשים שמנים עם סוכרת סובלים לעיתים קרובות מבעיות זיכרון בטווח ארוך - חוקרים גילו כי אלו שקיבלו לפטין גילו מיומנות רבה יותר בניווט במבוך. המחקר האחרון, שבוצע על-ידי חוקרים מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת בוסטון, כלל סריקות מוח על בסיס קבוע ב-198 מתנדבים לאורך תקופה של 12 שנה.

במידה שהממצאים יאושרו על-ידי מחקרים אחרים, הרי שרמות הלפטין אצל אנשים מבוגרים יוכלו לשמש כאחד ממספר סמנים ביולוגים אפשריים להזדקנות בריאה של המוח, וחשוב מכל, יסללו דרכים חדשות להתערבויות מניעתיות וטיפוליות.

מחקרים קודמים הראו כי השמנה בגיל העמידה קשורה לעלייה בסיכון לדמנציה, אך המחקר החדש מראה כי להורמון לפטין תפקיד מפתח גם כן. ישנן ראיות לכך שלפטין קשור למספר תפקודים במוח, ומחקרים נוספים בתחום זה יוכלו לגלות אולי אם ההורמון ישחק תפקיד בטיפולים חדשים באלצהיימר.