בבית משפט לא מספיק להיות צודק - צריך להוכיח

סלי ברגר ואברהם זיסהולץ הגישו תביעה כספית נגד חברת שיא מעליות בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. לטענתם, הנתבעת סיפקה שירותי החזקה למעלית בבניין שבו הם גרים ובחודש ינואר 2008 שילמו לה סכום של 4,890 שקל עבור התקנת "פיקוד שבת" למעלית.

"עד היום לא בוצעה העבודה אף ששולם עבורה. ביום 15.9.09 שלחנו מכתב לנתבעת והודענו על ביטול ההסכם וביקשנו החזר תשלום", טענו ברגר וזיסהולץ. התובעים התרעמו על כך שלא קיבלו את כספם.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שמדובר במעלית ישנה מאוד, לה סיפקה שירותי החזקה במשך שנים רבות. "לבקשת דיירים בבניין בוצעה התקנה של 'פיקוד שבת'. ההתקנה הייתה מסובכת מאוד בגלל שלוח הפיקוד של המעלית היה מיושן מאוד, ולקח זמן רב עד שהעבודה הושלמה. בשלב מאוחר יותר פנו דיירים מהבניין וביקשו שתבוצע פעולה נוספת הקשורה בהפעלת ה'פיקוד שבת'. דובר בבקשה שהמעלית תדלג על אחת הקומות. פעולה זו לא הצלחנו לבצע, הגם שהסתייענו במומחה למעליות שאינו עובד החברה".

לדברי הנתבעת, בעקבות זאת, פנו התובעים וביקשו לקבל כספם בחזרה. "הסכמנו להחזיר את הכסף, בניכוי הוצאות ועלות החלקים שהותקנו". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

בפסק הדין קבעה השופטת תמר בר-אשר צבן, כי אין סיבה להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. "יתכן שצודק התובע, וכי לא הותקן 'פיקוד שבת' בלוח הפיקוד של המעלית, חרף התשלום לנתבעת. מסיבה זו, מאוחר יותר, החליטו דיירי הבניין לפנות לחברה אחרת ולהחליף את כל לוח הפיקוד ולכלול בו גם 'פיקוד שבת'. מכאן לכאורה, תביעתם המוצדקת של התובעים לקבלת התשלום ששולם על-ידם, ושלפי אפשרות זו לא ניתנה כל תמורה עבור תשלום זה".

השופטת ציינה כי "יחד עם זאת, בהחלט יתכן, כי הנתבעת התקינה 'פיקוד שבת' על לוח הפיקוד המיושן של המעלית. במועד מאוחר יותר, משלא יכולה הייתה הנתבעת ליתן מענה לדרישות נוספות שהתבקשו מאותו לוח פיקוד, הגיעו התובעים למסקנה כי מוטב להחליפו בחדש, וכך עשו באמצעות חברה אחרת, שאינה הנתבעת. החלפתו גם אפשרה התקנת 'פיקוד שבת' שייתן מענה מלא לדרישותיהם. משכך עשו, ושילמו סכומם נכבד עבור עבודה זו, יכול שהבינו שהעבודה שבוצעה על-ידי הנתבעת, שכללה התקנת "פיקוד שבת" על לוח הפיקוד הישן של המעלית, הפכה בדיעבד למיותרת. מכיוון שכך, החליטו להגיש את התביעה כדי להשיב לעצמם את הכסף לעבודה המיותרת לכאורה שנעשתה, הגם שבוצעה".

בנסיבות אלו, אמרה השופטת, "אין כל הצדקה לתביעה, שכן אין בעובדה שבדיעבד הפכה עבודת הנתבעת למיותרת כדי לחייב אותה להשיב את שכרה. תתכנה גם אפשרויות נוספות. כך או אחרת, איש מבין הצדדים לא הוכיח את גרסתו בראיות ממשיות מעבר לדברים שאמר. מאחר שהנטל להוכחת התביעה מונח על כתפי התובע, התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, לא אחייב את התובע לשאת בהוצאותיה של הנתבעת".