תערוכה חדשה תיפתח (21.12.09, מידע נוסף בהמשך) במוזיאון תל אביב לאמנות - דברים שבלב: מבחר מאוסף דוד עזריאלי. האוסף כולל יצירות פיגורטיביות של אמנים ישראלים מהמאה ה-20, וגם עבודות של אמנים יהודים משלהי המאה ה-19. מודרניזם ישראלי וגם יהודי הגולה, נופים מקומיים וגם בתי כנסת.
בין האמנים: אביגדור אריכא, אלדר פרבר, אהרון הלוי, מיכאל קובנר, מאיר פיצ'חדזה, מרדכי ארדון, נחום גוטמן, משה קסטל, עופר ללוש, ראובן רובין, מאוריצי מינקובסקי, אבל פן, יוחנן סימון, יוסל ברגנר.
היצירות שבאוסף קשורות לביוגרפיה של דוד עזריאלי האספן - להווייתו כציוני, לעברו כפליט, להיותו איש משפחה, לאהבתו למוזיקה, לספרות ולטבע.
מתוך פתח הדבר לקטלוג התערוכה, מאת מרדכי עומר
התערוכה במוזיאון מציגה מבחר מאוסף דוד י. עזריאלי, הכולל ציורים ופסלים שיצרו אמנים ישראלים מרכזיים במאה ה-20, לצד עבודות של אמנים יהודים משלהי המאה ה-19 ומהמאה ה-20.
אוסף עזריאלי, המונה כ-350 עבודות של אמנים ותיקים עכשיוויים, הוא פרי אספנות של אהבה. בחירת העבודות הוכתבה על-ידי העדפותיו האישיות של האספן, הרוכש עבודות ש"מדברות אליו" בין אם הן מציגות סצינות מחיי היהודים בגלות, או מראות מנופי הארץ. מטבע הדברים, הנושאים שמעסיקים את האספן קשורים לאבני דרך בחייו האישיים.
ב-1939, כשהצבא הגרמני התקרב לפולין, נמלט דוד עזריאלי (אז עזרילביץ') בן ה-17 מעיירת הולדתו מקוב-מזובייצקי אל ברית המועצות והותיר מאחור את הוריו ואחותו. עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 המשיך בנדודיו, עד שהגיע לבוכרה. שם, כפליט פולני, גויס לצבאו של גנרל אנדרס, גדודי חיילים פולנים שהקימו הרוסים במסגרת "הצבא האדום" כדי להילחם בנאצים. הגדוד שאליו גויס דוד היה אמור להגיע אל ארץ ישראל, אך ברגע האחרון נשלח לאיטליה.
מאחר שהשתוקק לעלות לארץ ישראל (בהשפעת אמו, שהייתה ציונית נלהבת ודיברה ללא הרף על רצונה לעלות לארץ ישראל), החליט לערוק כשהצבא הגיע לגבול בין אירן לעירק. יחד עם צעיר יהודי נוסף, הצליח להגיע לבגדד, שם הפנה אותם יהודי מקומי אל שליחי ארגון ה"הגנה" בעיר - אנצו סירני ומשה דיין, שבעזרתם הצליחו להגיע בהיחבא לארץ ישראל ב-1942.
עלייה לארץ ויציאה לקרב לטרון
בקיץ 1943 נרשם דוד ללימודי ארכיטקטורה בטכניון בחיפה. לקראת סוף מלחמת העולם, כשהסוכנות היהודית נזקקה לצעירים שייסעו לגרמניה וידאגו להעלאתם ארצה של יתומים יהודים, התנדב למשימה. על-מנת לקבל דרכון בריטי נזקק לתעודת לידה, שלא הייתה ברשותו, ולשם כך הופנה על-ידי ארגון ההגנה אל רבה של זכרון יעקב, הרב עזריאלי. הרב ציין בתעודת הלידה את זכרון יעקב כמקום לידתו, ואת שם משפחתו: עזריאלי. כך, בגיל 25, נולד דוד עזריאלי.
זמן קצר לאחר מכן נודע לו מפיו של ניצול אושוויץ כי אמו ואחותו מצאו את מותן בבירקנאו וכי אביו נרצח באושוויץ. הבשורה הקשה מוטטה אותו והוא נפל למשכב, וכך לא יצא לבסוף לגרמניה.
עם פרוץ מלחמת העצמאות, נפסקו הלימודים בטכניון. עזריאלי התגייס לצבא, שירת בחטיבה 7 והשתתף בקרב על לטרון. בספטמבר 1949 השתחרר מצה"ל - ואחרי שתי מלחמות, ולמעלה מעשר שנים שבמהלכן ניתק מקרוביו, החליט עזריאלי לצאת לחו"ל על-מנת לפגוש את שרידי משפחתו.
קשר חזק אל נופי הארץ
הד לקשר המיוחד שהיה בין עזריאלי לאמו נמצא במוטיב בולט באוסף עזריאלי: האם וילדיה. גם הקשר הרגשי אל יהודי עיירתו, שנעקרה והושמדה בידי הנאצים ועוזריהם, מוצא את ביטויו באוסף, בין אם בציורי יהודים בגולה או בציורים המציגים גלות נפשית. ציורים של לוחמי תש"ח מהדהדים את הפרק הזה בחייו של עזריאלי, ועל הקשר החזק שחש אל נופי הארץ, קשר שנמשך גם בשנים הרבות שהוא מתגורר מחוץ לישראל, מעידים ציורי הנוף הארץ ישראלי הרבים באוסף. על רבים מהציורים משוחה נימה של ערגה, בין אם זו ערגתו של הנתון "בפנים" אל החוץ הפתוח הניבט מבעד לחלון, או ערגה אל תקופה של תמימות בתולדות היישוב בארץ ישראל.
ב-1950, לאחר שהשתחרר מצה"ל, נסע עזריאלי לדרום–אפריקה, וממנה התגלגל ב-1954 למונטריאול, קנדה, שם פתח בקריירה ארוכת שנים של יזמות נדל"ן והקמת מרכזי קניות - הראשון בקנדה, ב-1969, ולאחר מכן פרויקטים רבים נוספים בארצות הברית ובישראל.
בהיותו בן למעלה מ–70 הגיש עזריאלי עבודת מאסטר באדריכלות לאוניברסיטת קרלטון בקנדה, בה ניתח את עבודתו של האדריכל היהודי האוסטרי ויקטור גרון, בונה הקניון הראשון, כ"ארכיטקטורה עם ממד הומניסטי", המבקשת לשפר את מה שהיוונים כינו "האושר הציבורי" באמצעות העשרת המרחב המשותף.
עזריאלי, בדומה לגרון, מבקש ליישם גישה זו במרכזי הקניות שהוא מקים. ראייה דומה מנחה את תפיסתו כי העבודות באוסף האמנות שלו מיועדות לתצוגה במשרדי חברתו, קבוצת עזריאלי. העבודות מהוות חלק מסביבת העבודה היומיומית של עובדי החברה ואורחיה ומעשירות אותה. התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות מביאה מבחר מעבודות אלו בפני הקהל הרחב.
* הפתיחה ביום שני, 21.12.2009. נעילה: 5.3.2010, אולם סיימון ומרי יגלום. אוצרת: זיוה קורט.
צילום: ראובן רובין, רועים ועדריהם ליד המים, 1930 בקירוב
צילום: אהרון מסג, ללא כותרת, סוף שנות ה-70
צילום: יוסל ברגנר, המשפט, 1976
צילום: אבל פאן, רחל ויוסף, 1950 בקירוב
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה