''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
34°
ירושלים 32°
חיפה 33°
באר שבע 34°
אילת 38°
מדורים
שימושי PLUS

המהנדסת תכננה תחנת דלק ולא קיבלה את כספה

לדבריה, לאחר שסיימה שני שלבים לא קיבלה את כספה * הנתבעת השיבה שהתובעת ביצעה שלב אחד בלבד בעבודה * בית משפט פסק לטובת התובעת

איריס פרחי
כ"ב כסלו התש"ע
ביצעה חלק מעבודתה והיתה זכאית לשכר [צילום אילוסטרציה: AP]
ביצעה חלק מעבודתה והיתה זכאית לשכר [צילום אילוסטרציה: AP] צילום: AP

אירית יוגב תבעה את חברת איטלגז בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 7,530 שקל לאחר שלא קיבלה שכר עבודה. לדבריה, הנתבעת שכרה את שירותיה כמהנדסת אזרחית לתכנון תחנת תדלוק על בסיס גז וסוכם שישולם לה סכום של 7,500 שקל לא כולל מע"מ בשלושה תשלומים.

יוגב אמרה כי "בגין התכנון המוקדם הייתי אמורה לקבל 40% מהסכום הכולל; בגין התכנון הסופי 40% נוספים; ולאחר האישור ברשויות נקבע שאקבל את יתרת התשלום".

הצדדים לא היו חלוקים שיוגב ביצעה חלק מהעבודה, הנתבעת לא שילמה לה דבר ובסופו של דבר לא הקימה הנתבעת את תחנת התדלוק. "לא השלמתי את העבודה שהיה עלי לבצע, כיוון שהנתבעת לא שילמה לי את מה שהייתה חייבת לשלם עבור העבודה שכבר ביצעתי. לא רציתי לטרוח טרחה נוספת בהתנדבות", הוסיפה יוגב.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה שלא שילמה ליוגב דבר, מאחר שביצעה עבודה חלקית ולא ראויה, ניתקה עימה קשר ו"נעלמה". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

השופט אריה רומנוב פסק שיש להעדיף את טענת יוגב על פני טענת הנתבעת. "התובעת הינה אשת מקצוע, והיא זו שניסחה את הצעת המחיר אשר שימשה בסיס להתקשרות בין הצדדים. בנסיבות אלה, יש להעדיף את טענתה לגבי המשמעות שיש לתת למונחים 'תכנון מוקדם' ו'תכנון סופי', המופיעים בהצעת המחיר.

"הנתבעים לא השיבו בכתב לדרישות התשלום אותן שלחה אליהם התובעת, דבר שיש בו כדי 'להחליש' את טענת ההגנה שלהם. הדעת נותנת, שאילו היו לנתבעים 'בזמן אמת' טענות כלפי התובעת, הם לא היו מהססים להעלות אותן על הכתב, מה גם, שאילו היו עושים כן, הצדדים היו יכולים ללבן את הדברים 'בזמן אמת', והיה באפשרותה של התובעת להשלים את שלטענת הנתבעים צריכה הייתה להשלים, כדי לקבל שכר עבור עבודתה.

"העובדה שהנתבעים לא שילמו לתובעת דבר, אפילו שקל אחד, למרות שהם מאשרים שהיא ביצעה עבודה מסוימת, אינה פועלת לזכותם. אילו היו משלמים לתובעת את מה שלטענתם היה מגיע לה, ניחא. ואולם כאמור, הם לא שילמו לה דבר. העובדה שבסופו של דבר הנתבעת זנחה את הכוונה שהייתה לה להקים תחנת תדלוק, ולכן לעבודתה של התובעת לא הייתה תועלת מבחינת הנתבעת, נותנת יסוד לסברה שזה הרקע לדחיית בקשותיה של התובעת. בידי הנתבעים עמדה האפשרות לפנות לרשויות הנוגעות בדבר כדי שהן יביעו עמדתן בשאלת השלב אליו הגיעה התובעת בעבודתה, ואולם הם לא עשו זאת".

בסופו של דבר, חייב השופט את הנתבעת לשלם ליוגב סך של 6,000 שקל בתוספת מע"מ והוצאות בסך 350 שקל.

אריה

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה