לסבים יש זכות עמידה לתבוע הסדרי ראייה עם נכדיהם

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דן לאחרונה בערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בעיר, שמחק על הסף תביעה של סבא וסבתא להסדרי ראייה עם נכדתם, מהטעם של היעדר סמכות.

בנם של המערערים, אביה של הקטינה, ניתק את הקשר עימם בהיותו בן 17 וסירב לאפשר קשר בין בתו הקטינה בת השנה, להוריו. אשתו תומכת בעמדה זו.

בית המשפט למשפחה בבאר-שבע קבע שמאחר שלא מדובר במקרה שבו מת אחד מהורי הקטין ובסמכותו לתת הוראות מגע בין סבים לנכד, אין לו סמכות לחייב את הורי הקטינה לקיים הסדרי ראייה. בית המשפט לענייני משפחה ניסה להביא את הצדדים להסכמה והזמין תסקיר, אך לאור היעדר שיתוף פעולה מצד הורי הקטינה, וכאמור לאחר שמצא שהוא נעדר סמכות לכפות הסדרי ראייה, הורה על מחיקת התובענה על הסף מבלי שדן בה.

"'זכות העמידה' של הסבים עולה ואפשרית"

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק שדין הערעור להתקבל, והחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מבוטלת, לאחר שהפנה לתיקון תקנות סדר הדין האזרחי בתק' 258 כא 1 (תיקון תשס"ח 2007), הקובע: "א) הורה הורהו של קטין רשאי להגיש בקשה ליישוב סכסוך בינו לבין הורה של קטין, בעניין קביעת דרכי קשר בינו לבין הקטין להבטחת טובתו של הקטין, לפי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ה-1965; הבקשה תוגש לפי טופס 26ג ותחול עליה תקנה 258 כ(ב1) ו-(ד), בשינויים המחויבים.(ב) הודיעה יחידת הסיוע שאליה הופנתה בקשה לפי תקנת משנה (א), לבית המשפט כי הצדדים לא הגיעו ליישוב הסכסוך בהסכמה, רשאי מגיש הבקשה להגיש תובענה בעניין".

לדברי בית המשפט המחוזי, תיקון זה סלל את דרך המלך לתביעות של סבים להסדרי מגע עם נכדים. בית המשפט המחוזי אף הפנה לסעיף 3 (ד) לחוק בית משפט לענייני משפחה, הקובע כי קטין רשאי בעצמו "או ע"י ידיד קרוב" להגיש תובענה "בכל עניין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש..", ולשיטתו, ניתן לראות את הסבים כמי שמגישים תביעה בשם הקטינה כידיד קרוב ואף לצרפה כתובעת. "מכאן כי 'זכות העמידה' של הסבים בשם זכותה של הנכדה ומניעת פגיעה בה, עולה ואפשרית גם במסגרת פרוצדוראלית זו".

עוד הודגש כי "אין בעצם קיום דיון לגופו של עניין, בכדי להעיד על כך שתמיד טובת הילד מחייבת הענקת זכות ביקור לסבים בניגוד להסכמת הוריו. קיימים אכן מצבים בהן טובת הילד שללה קשר עם הסבים, יחד עם זאת, שלילה על סף של יכולת הסבים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, במטרה לנסות להוכיח כי טובת הנכד וזכויותיו מחייבות הענקת זכויות ביקור וקשר עם סביו, אינה משרתת את התכלית החקיקתית שבבסיס חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, גם לא את תכלית חוק בית משפט לענייני משפחה ואינו עולה בקנה אחד עם 'האמנה בדבר זכויות הילד' הקובעת בסע' 5 את החובה לכבד את זכויותיהם וחובותיהם של בני המשפחה המורחבת, ובסע' 8 קובעת את החובה לכבד את זכותו של הילד לשמור על קשרי משפחה כמוכר בחוק.

"מושכלות יסוד הן כי טובת הילד וזכויותיו מהווים שיקול ראשון במעלה, על כן מן הראוי לברר את התובענה על-מנת לבחון אם טובת הקטינה בענייננו מחייבת מפגשים עם הסבים, ואילו מחיקת התובענה על הסף, מותירה את העניין ללא מסגרת מתאימה לבירור".