הבנק פרע הלוואה והלקוח חטף תקף לב

אנור סאלח (46), בעלים לשעבר של מכולת בכפר עילוט, תבע את המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת לאחר שסירב להכיר בהתקף לב כפגיעה בעבודה ולשלם לו דמי פגיעה.

מכתב התביעה עלה שביום 4.10.03 לקה סאלח באוטם בלבו בעקבות שיחת טלפון עם פקיד הבנק, בה הודיע לו הפקיד שחשבונו נמצא ביתרה שלילית גבוהה, ועליו להפקיד כסף באופן מיידי.

המוסד לביטוח לאומי הודיע לסאלח במכתב כי הוא דוחה את תביעתו מאחר שמתח מתמשך אינו אירוע תאונתי, והאוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית ושהשפעת העבודה הייתה פחותה מהשפעת גורמים אחרים.

בכתב ההגנה נטען שסאלח לא הוכיח את קיומו של אירוע חריג במהלך עבודתו ביום 4.10.03, ולכל היותר הוכיח שהיה במצב של מתח מתמשך. המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את התביעה.

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קבע, שחרף הספקות בגרסתו של סאלח, ניתן לקבוע שהייתה שיחת טלפון חריגה עם מי מפקידי הבנק ביום 4.10.03. "הוגש לנו תדפיס מחשבונו של התובע. מהתדפיס עולה שביום 26.9.03, קיבל התובע הלוואה בסך 110,000 ש"ח מהבנק. אותה הלוואה הפחיתה את היתרה השלילית בחשבונות של התובע, כך שבמקום להיות במינוס של כ-136,500 שקל היה התובע במינוס של כ-26,500 שקל.

"התובע אישר בעדותו שלקח הלוואה שאותה היה אמור להחזיר 'לאט לאט'. דווקא ביום שקדם לאירוע, ביום 3/10/03, החליט הבנק, כנראה, לחזור בו ממתן ההלוואה, והעמיד את כל ההלוואה לפירעון מיידי, כך שביום זה נפרעה ההלוואה (בסך 110,234.11 ש"ח). כתוצאה מכך, היתרה השלילית בחשבונו של התובע צמחה בבת אחת מסך של כ-38,000 ש"ח לסך של כ-148,000 ש"ח). פירעון זה של הלוואה והעלאת היתרה השלילית בבת אחת, היו יכולים להצדיק את שיחת הטלפון המאיימת לתובע".

לדברי בית הדין, סאלח התרגש מאוד משיחת הטלפון נוכח ההחמרה הדרסטית הפתאומית במצב האשראי שלו, ותוך כדי שיחה או מייד לאחריה, חש כאבים בחזהו ובידו השמאלית. סאלח הובהל לבית חולים, שם אובחן שלקה באוטם קדמי בשריר הלב, ואושפז. בהמשך - הועבר לבית החולים בילינסון ועבר צינתור. במשך 91 ימים לא היה מסוגל סאלח לעבוד ולאחר מכן סגר את העסק. בית הדין הדגיש שההלכה הפסוקה קובעת, שתנאי להכרה במקרה של סאלח כפגיעה בעבודה, הוא הוכחת אירוע חריג בעבודה שניתן לקשור אותו, לפחות לכאורה, כאירוע שגרם לאוטם בשריר הלב.

בית הדין קיבל את חוות-דעתו של המומחה הרפואי, לפיה נוכח סמיכות הזמנים בין שיחת הטלפון שגרמה למתח נפשי חריג לבין הופעת האוטם, היה לשיחת הטלפון תפקיד מכריע בגרימת האוטם. "הוכח כי היה בעבודתו של התובע אירוע חריג, הוכח כי היה קשר סיבתי בין אותו אירוע חריג לבין בואו של האוטם, והוכח שהשפעת האירוע החריג על בוא האוטם לא הייתה פחותה בהרבה (וכנראה אף הייתה רבה יותר) מהשפעת הגורמים האחרים. התוצאה המתחייבת מכך היא שיש לקבל את התביעה ולהצהיר שהאוטם בשריר הלב שהתובע לקה בו ביום 4.10.03, הייתה תוצאה של פגיעה בעבודה. על הנתבע לשלם לתובע את הגמלאות הנובעות מהצהרתנו זו".