שמונה חודשי מאסר לרופא שזייף מחקר

פרופסור דב דיקר, רופא בכיר בתום הגניקולוגיה, יישלח לשמונה חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשע בזיוף שורה של מסמכים תוך שימוש במעמדו במטרה ליצור מצג שווא של עריכת ניסוי בהסכמת מטופלות ומנהלים כשאת "תוצאות" הניסוי העביר לפרסום במאמר בכתב עת בחו"ל.

פרופסור דיקר שימש בעבר כראש החוג לגניקולוגיה ומיילדות באוניברסיטת תל אביב וישב בראש ועדת הלסינקי של המרכז הרפואי רבין ובית החולים לילדים שניידר.

מלבד המאסר בפועל נגזרו על דיקר תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שישוחרר מן המאסר והושת עליו קנס בסך 50,000 שקלים שיכול להיות מומר בשישה חודשי מאסר נוספים.

"העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות הן, בעיקר משום שהנאשם ביצע אותן כעובד ציבור וכמי שהיה יו"ר ועדת הלסינקי של המרכז הרפואי בילינסון, והוא ניצל את מעמדו ועשה שימוש בחומר שיש לו גישה אליו בתוקף תפקידו, והכל במטרה להאדיר את שמו. במעשיו אלו הוא מעל באמון הציבור ובשליחות שהוטלה עליו כרופא. לטעמי, ענישה סלחנית כפי שהוצעה בהסדר הטיעון עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות או כהתפשרות על נורמות וערכים שאותם מצווה בית המשפט לשמור ולהנחיל.

קציבת עונש של 4 חודשים של מאסר בעבודות שירות הינה גילוי של סלחנות לנאשם והוא עלול להתפרש על-ידי הציבור כסימנים של חולשה מטעמם של המופקדים על שלטון החוק", כתב השופט אהרון גולדס בנימוקי גזר הדין.

לדבריו, חטאו הבסיסי של הנאשם היה חטא היוהרה כאשר ביקש הנאשם להאדיר את שמו כמי שביצע מחקר רב שנים עם מקרים רבים, ועל בסיס "מחקר" זה קיים פתרון רפואי אשר יתן מזור ומרפא לנשים הסובלות מתסביב השחלה.

"כבר הרופא הגדול, הרמב"ם, הבין את נפש האדם וקבע בתפילת הרופא, היא השבועה אותה נושא כל רופא עם קבלת הרשיון לעסוק בתחום הרפואה, כי "השאיפה לצבור הון או שם טוב לא תעוור את עיני מראות נכוחה... רק האמת תהיה נר לרגליי, וכי כל ויתור במקצוע יכול להביא כליון ומחלה ליציר כפיך. לטעמי, חטא היוהרה והניסיון להגן על כך הם הם שהביאו את הנאשם לאותן פעולות אשר ביצע, שאלמלא נתגלו יכול והיה בהם כדי לפגוע בחולות. שהרי לו פורסם המאמר אודות מחקר שלא היה ולא נברא, עלול היה רופא בבית חולים בארה"ב או בבריטניה לבצע את הפרוצדורה הרפואית הנ"ל בהסתמך על "מחקר" החתום בידי מספר מומחים כה חשובים. איני רוצה להעלות על הדעת את ההשלכות הרפואיות שעלולות היו לקרות עקב זאת", כתב.

מסכת הזיופים נחשפה על-ידי עמיתים

פרופ' דיקר הורשע בכך שבסוף שנת 2003 פנה לפרופסור יוסף שלו, ששימש באותה עת כרופא בכיר ביחידת האולטרא סאונד במרכז הרפואי רבין, וטען בפניו כי ערך ניסוי בנושא "יעילות הטיפול בסליין בזמן לפרוסקופיה לשחזור טפולות בתסביב".

מהות הניסוי - אשר בפועל לא בוצע ושדיקר התהדר כאילו ביצעו - נחזה כשיטת טיפול חדשנית לטיפול בנשים הסובלות מתסביב השחלה וזאת על-ידי החדרת מספר ליטרים של מים פיזיולוגיים לאזור האגן של הנשים המטופלות, אגב ביצוע פרוצדורה רפואית שמטרתה השבת השחלה למנח התקין בתוך הנוזל.

מטרתה של הפניה לפרופ' שלו הייתה כי פרופ' שלו יכתוב מאמר אשר יפורסם בכתב עת גניקולוגי מקצועי בחו"ל. המאמר האמור נכתב תוך שפרופ' שלו נעזר בד"ר חיים קריסי והפרסום אמור היה לכלול בנוסף לשמו של פרופ' שלו גם את שמו של פרופ' פלדברג - מי שכיהן באותה העת כמנהל מחלקת נשים בבית חולים בילינסון ושמו של ד"ר קריסי אשר היה שותף לכתיבת המאמר.

לאחר שבחן הנאשם את המאמר בשלבי כתיבתו, תיקן והכניס בו את הערותיו, נשלח המאמר על-ידי פרופ' שלו לשלושה כתבי עת רפואיים בארה"ב. שלושת העורכים בכתבי העת הרפואיים דחו את הבקשה לפרסום המאמר.

אחד העורכים מכתבי העת - ד"ר סטפן קורסון אשר דעתו לא הייתה נוחה, פנה במהלך החודשים מאי ויוני 2004 לפרופ' בן-רפאל וביקשו לשמש כסוקר למאמר. ד"ר קורסון, במהלך חודש יולי
2004, פנה לפרופ' דב ליכטנברג - דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א והעלה חשד לגבי מספר המקרים של תסביב השחלה שתוארו במאמר.

נוכח זאת, הקים פרופ' ליכטנברג ועדה אשר הורכבה משלושה פרופסורים בתחום הגניקולוגיה ובראשה - פרופ' לסינג אשר נתבקשה לבחון את הסבירות שמספר נשים כה רב סבלו מהתופעה נשוא המאמר ובפרק הזמן שצויין במאמר.

בשלב הזה, החל הנאשם כורה לעצמו את הבור ולהסתבך ברשת של מעשים פליליים.

בשלב הראשון - במחצית הראשונה של חודש אוגוסט 2004 ,זייף הנאשם מסמך בו רשם נתונים הנחזים לשקף את מספר הנשים שעברו לפרוסקופיות במרכז הרפואי "רבין". בתחתית המסמך זייף הנאשם את חתימתה של הגב' דנגור - מנהלת המחלקה לרישום ומידע רפואי ב"רבין" והכל כדי שיראה כאילו שהגב' דנגור אספה את הנתונים ואישרה אותם בחתימתה. לגב' דנגור לא היה כל קשר למסמך הנ"ל. זו פעולת הזיוף הראשונה של הנאשם בסדרת זיופים. מסמך זה נשלח לוועדת לסינג והיא כאמור דחתה את ההסתייגויות.

במהלך חודש אוגוסט 2004 שלח פרופ' בן-רפאל מכתב תלונה לפרופ' רכס, אשר כיהן כיו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, לפיה, קיים חשד כי מדובר בניסוי פיקטיבי.

פרופ' רכס העביר עותק התלונה לנאשם וזה האחרון, הגיב כי הניסוי בוצע החל מאוגוסט 2000 בשיתוף עם פרופ' שלו, ד"ר קריסי ופרופ' פלדברג. עוד השיב הנאשם כי קודם עריכת הניסוי פנה לוועדת הלסינקי וקיבל אישור לביצוע הניסוי וכי כל הנתונים אמת הם. "גם כאן ידע הנאשם כי תשובותיו אינן אמת", קבע בית המשפט.

"אם לא די בכך, הרי שהנאשם מיוזמתו, בעת שנקרא לעדות בבית הדין לאזורי לעבודה בת"א העיד בפועל עדות שאינה אמת וטען כי ביצע את הניסוי יחד עם שלושת חבריו. עוד טען, כי קיבל אישור ועדת הלסינקי, החתים את הנשים על טופסי הסכמה להשתתף בניסוי וכי תוצאות הניסוי אמת הן".

השופט אהרון גולדס מתח ביקורת גם על פרקליטות מחוז המרכז וציין כי הפרקליטות בחרה שלא להאשים את הנאשם בעבירה נוספת שעניינה עדות שקר על אף, שברי לכל כי הנאשם שיקר בבית הדין לעבודה. "למאשימה פתרונים מדוע עשתה כן", ציין.

מסכת הזיופים של פרופסור דיקר המשיכה בכך לא עצר הנאשם והמשיך לזייף מסמכים על-מנת שיראו כאילו קיבל את אישור ועדת הלסינקי שכן כזכור, באותה עת כיהן הוא כיו"ר ועדת הלסינקי של המרכז הרפואי "רבין" והייתה לו גישה למסמכים הללו.

על גבי האישור שניתן לביצוע ניסוי אמיתי שלא בוצע, רשם הנאשם את מספר התיק 2266 במקום השם האמיתי של הניסוי רשם את שם הניסוי הפיקטיבי ומועד מתן האישור 14.5.2000 . במקום המיועד לחתימתו של מי שכיהן בשעתו כיו"ר ועדת הלסינקי פרופ' טור כספא, זייף את חתימתו של פרופ' טור כספא, החתים את המסמך בחותמת הנחזית להיות חותמתו של פרופ' טור כספא והכל להציג מצג שווא כאילו ועדת הלסינקי אישרה את הניסוי והאישור נחתם על-ידי פרופ' טור כספא.

כאן נוצר הצורך להוכיח כי אף משרד הבריאות אישר את ביצוע הניסוי. לצורך כך נטל את אישור משרד הבריאות לניסוי 2266 האמיתי שהיה צריך להתבצע (ואשר לא בוצע מעולם), רשם את שמו של הניסוי הפיקטיבי באופן הנחזה להיות כאילו משרד הבריאות אישר אותו.

מאחר שקיים צורך בחתימת מנהל המרכז וסגנו הרי שהנאשם זייף את חתימת ד"ר אופנהיים מנהל המרכז הרפואי "רבין" וחתימת סגנו פרופ' דינרי כאילו הם אישרו את ביצועו של הניסוי.

על-מנת להציג אישור המאריך את תוקפו של פרק הזמן לביצוע המחקר זייף הנאשם שני אישורים הנחזים להיות אישורים להארכת משך הניסוי הפיקטיבי לשנתיים נוספות. גם כאן זייף את חתימתו של פרופ' טור כספא כאילו הוא אישר את הארכת משך הניסוי.

בכדי להשלים את כל הרישום ולהציגו במלואו כניסוי אשר אושר על-ידי ועדת הלסינקי, הורה למזכירת הוועדה אשר הייתה כפופה לו, לרשום את שמו של הניסוי הפיקטיבי ביומן המחקרים של ועדת הלסינקי במקום ניסוי 2266 (אשר כאמור כלל לא בוצע).

בד בבד הכין הנאשם וזייף 34 טפסים נוספים אשר כותרתם: "הצהרת רופא" בהם הצהיר בכזב כי הוא עצמו מסר לכל אחת מן הנשים המשתתפות בניסוי, הסבר אודותיו וכי וידא כי הסכמתן ניתנה לאחר שהסברו הובן על ידן. גם עניין זה לא היה אמת, שהרי כלל לא היו נשים שעברו את הפרוצדורה הרפואית הזו.

לאחר שהתעורר צורך להשתיל את כל אסופת המסמכים המזוייפים אשר הכין הנאשם, בתיק המחקר אשר היה בארכיון. הוא הורה במהלך חודש דצמבר 2004 לשרית, מזכירת וועדת הלסינקי להזמין את התיק מהארכיון ועם הבאתו אליו, הוציא את המסמכים האמיתיים שהתייחסו למחקר שלא בוצע ו"שתל" את המסמכים המזוייפים.