המפתח לתוחלת החיים מסתתר בתאי הזרע

גנים בתאי הזרע הם שקובעים אולי מדוע נקבות ממשפחת היונקים חיות זמן רב יותר לעומת הזכרים. כך עולה ממחקר יפני חדש.

חוקרים מאוניברסיטת טוקיו ומאוניברסיטת סאגה גילו כי נקבות עכברים שנולדו מחומר גנטי של שתי אימהות, ללא אב, חיו זמן רב יותר במידה משמעותית לעומת נקבות עכברים שנוצרו מתערובת נורמלית של גנים מהאם ומהאב.

נקבות העכברים ה"דו-אימהיות" נוצרו על-ידי שינוי הדנ"א שבביציות העכברים. שינוי זה גרם לכך שהגנים יתנהגו כמו אלו שבזרע, ויושתלו בביציות לא מופרות של נקבות עכברים במטרה ליצור עוברים.

ממצאי המחקר פורסמו בעיתון האירופאי -Human Reproduction.

תוחלת חיים ארוכה

עכברים אלו חיו 841.5 ימים בממוצע - 186 ימים יותר מעכברים בקבוצת הביקורת שנולדו עם תערובת גנטית נורמלית, ותוחלת החיים שלהם הייתה 655.5 ימים.

העכברים ה"דו-אימהיים", עם תוחלת החיים הארוכה ביותר, חיו 1,045 ימים, בעוד שהעכברים עם תוחלת החיים הארוכה ביותר בקבוצת הביקורת מתו לאחר 996 ימים.

ממצא מעניין נוסף היה שהעכברים ה"דו-אימהיים" שקלו פחות והיו קטנים יותר מהעכברים שבקבוצת הביקורת. כמו-כן הייתה להם מערכת חיסונית חזקה יותר.

לדברי החוקרים, מקור השוני הגדול הוא בגן הנקרא Rasgrf1. הגן, הממוקם בכרומוזום 9, קשור לגדילה שאחרי הלידה. הוא מופיע בדרך כלל בכרומוזום אותו יורשים מהאב.

היתרון הנשי

המחקר עשוי לספק תשובה לשאלה בסיסית ביותר: האם תוחלת החיים של יונקים נשלטת על-ידי הגנום של אחד ההורים או של שניהם, ולהסביר מדוע לנשים יש יתרון על גברים במונחים של תוחלת חיים.

אחת התאוריות לגבי אריכות ימים היא שלגברים יש גוף גדול יותר כדי להצליח לזכות בהזדמנות להביא צאצאים רבים לעולם, על-ידי פיזור הגנים שלהם. המחיר לכך כמובן הוא תוחלת חיים קצרה יותר. נשים, לעומת זאת, לא חייבות להיות מעורכות בתחרות הגנים היקרה הזו, ובמקום זאת מפיקות את המירב בהוצאת האנרגיה על הלידה עצמה ועל הטיפול בצאצאים.