פסטיגל 2009: יעל בר זוהר הצילה את המופע

חנוכה בפתח ואיתו ההתלבטות השנתית של ההורים שבנינו - לאיזו הצגה ניקח את הילדים השנה? פסטיגל? פסטיבל? מותק של פסטיבל?

צפיתי ביום חמישי במופע הראשון של פסטיגל קונג פו, שהתקיים בהיכל הספורט בחיפה, בליווי בתי בת הארבע וחצי. הפרויקט ארך כארבע שעות (!). כך שכדי להעריך את החוויה שנקראת "פסטיגל" בחנוכה צריך להתייחס אל סך כל מרכיבי האירוע, והמרכיב הראשון הוא זמן ההמתנה למופע. כשהגענו להיכל הספורט בשעה היעודה התברר כי הוא עדיין היה סגור מה שגרם לניסיונות של הורים לעטוף את ילדיהם בכל פיסת בד שבנמצא או לחילופין לגעור עליהם שלא בחרו בלבוש מספיק חם. גם שירותים לא היו בשטח, וכיוון שלאולם אי-אפשר היה להיכנס (אף על-פי ששם השירותים היו מסודרים) נאלצנו, ולא רק אנחנו, לחפש עץ פנוי בסביבה. נשמע פולני? תלוי איך מסתכלים על זה.

גם בתוך האולם נאלצנו להמתין, מה שגרם לבת שלי לחסל את מלאי האוכל והממתקים שהכנו בבית עוד לפני תחילת המופע. נקווה שאלה חבלי לידה של ההצגה הראשונה והמארגנים ישתפרו בהמשך החג הארוך.

ועכשיו גילוי נאות, כותבת שורות אלו, דהיינו - אני, נטולת כל חוש לזיהוי סלבס. גם כשראיתי את הפרסומות וגם כשראיתי את הכוכבים על הבמה - רוב השמות והפרצופים לא אמרו לי דבר, כך שנותר לשפוט את המופע רק על-פי ההנאה. לידי באולם ישבה נערה מתוקה בת 14 בערך, ומידת ההתרגשות שלה שימשה לי ססמוגרף סלבס במשך כל המופע.

הפסטיגל השנה הוא סלט עלילתי של כל סרטי הפעולה/לחימה שהופקו לילדים בשנים האחרונות. מעין קונג פו פנדה פוגש את מולאן פינת קארטה קיד, כשבתוך העלילה שזורות עלילות משנה שמאוד קשה לעקוב אחריהן. רק בתום המופע, כשהתברר שהטובים ניצחו, אפשר היה לעשות סדר בתוך הכאוס העלילתי ולהפוך אותו לנרטיב עם התחלה, אמצע וסוף.

לעומת סיפור המסגרת, הביצועים על הבמה היו מרהיבים. השילוב בין הרקדנים והאקרובטים לבין להקת אומני קונג פו הצליחו לרתק את שתינו למתרחש על הבמה. וכאשר יעל בר זוהר, המוצלחת והבולטת מבין כל ארסנל הכוכבים קיבלה את הפוקוס הראוי לה - העניין הפך למהנה במיוחד.

חלקו השני של המופע מאכזב. הוא בנוי מאוסף אפיזודות ושירים המאפשרים לתת זמן במה לכל אחד מהכוכבים כדי להצדיק את קיומו, אך ללא קשר בין שיר אחד לזה הבא אחריו. במיוחד הייתה תלושה הופעתו של אלי יצפאן, שנראתה כמו חיקוי של משהו שראינו אי-שם בשנות ה-90.

המופע של אייל גולן, האומן האורח באירוע, כבר גרר פיהוקים מצד בתי שלא הכירה את השירים - שאכן אינם שירי ילדים, והיא התחילה לנוע על הכסא בחוסר נוחות.

אז מה היה לנו? מופע לכל המשפחה, אבל בהחלט כזה שאינו פונה לעולם התוכן של ילדים צעירים, או של הורים שאייל גולן אינו הבחירה המוזיקלית הראשונה שלהם. גם הסגידה וההערצה לעולמה התרבותי של הטלוויזיה, ולתופעת הכוכבנות כערך העומד בפני עצמו פסול בעיני. עם זאת, הפסטיגל הוא מותג עשוי היטב ובהחלט יהיו כאלה שייהנו ממנו.