הלקוח לא היה מרוצה מהשיפוצניק

ראובן דוד תבע את גבריאל משה בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 10,000 שקל לאחר שלא סיים לשפץ את הבית של אמו וגרם לו לנזק ממוני.

לדבריו, בחוזה נקבע אלו עבודות יבצע משה תמורת סך של 22,000 שקל, ובסופו של דבר, לאחר שלא השלים את כל העבודות, שולמו לו רק 17,700 שקל. "נאלצתי להזמין שני קבלני שיפוצים אחרים שהשלימו את העבודות תמורת סך של 7,500 שקל".

משה השיב שהשלים את כל העבודות שהתחייב לבצע ויש לדחות את התביעה. לדבריו, במהלך העבודות, דוד ביקש שיבצע עבודות שלא נכללו בחוזה והוא סירב.

בדיון בפני השופטת תמר בר-אשר צבן, טען דוד שהחוזה אינו ברשותו והוא נגנב על-ידי משה. הוא הביא את אחיו שיעיד בעניין, והוסיף שהגיש תלונה במשטרה.

השופטת דחתה את התביעה ללא חיוב בהוצאות. היא אמרה כי "גניבת החוזה לא הוכחה. העובדה שהתובע יכול היה לזמן עד נוסף, אינה מעלה ואינה מורידה. כך גם עדותו של אחיו לא תרמה דבר, באשר לא מסר כל פרט באשר למועד שבו לכאורה גנב הנתבע את החוזה, ולנסיבות גניבתו. בנוסף, לכך אין בהגשת תלונה במשטרה על עובדה זו או אחרת, כדי להפוך אותה לנכונה. למרבה הצער, רבות הן תלונות הסרק המוגשות למשטרה לצורך קידום אינטרס זה או אחר של המתלונן. נמצא אפוא, שלא הוכח שהחוזה אכן נגנב בידי הנתבע, אשר מכחיש בתוקף את גניבתו".

עוד ציינה השופטת כי "בדומה, גם לא הוכח תוכנו של החוזה. אם מבקש התובע לבסס את תביעתו, היה עליו לצרף את החוזה, ולהוכיח שעבודות שהתחייב הנתבע לבצע אכן לא בוצעו. תמוהה מאד הטענה כי היה ברשות התובע עותק אחד של החוזה, וכי זה נגנב בידי הנתבע. בנוסף, גם לא הוכח עלות השלמת העבודות, אשר לטענת התובע לא הושלמו על-ידי הנתבע. מעיון בתמונות, נראה לכאורה, כי אין מדובר בעבודות שעלות ביצוען גבוהה, ובוודאי לא 7,500 ש"ח. מכל מקום, כאמור, התובע לא הוכיח שכך שילם עבור השלמת העבודות".