18% מהישראלים סובלים ממוגבלות גופנית

18% (721,067) מהאוכלוסיה הבוגרת סובלת ממוגבלות גופנית בתפקוד יומיומי, מתוכה 10% (393,041) מוגבלים מאוד. כך עולה מסקר בריאות לאומי שערך משרד הבריאות.

הסקר נערך בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) בין השנים 2004-2003, בקרב 4,859 ישראלים בגילאי 21 ומעלה. הראיונות בוצעו בעברית, בערבית וברוסית. בסקר הוגדרו כמוגבלים, מרואיינים שדיווחו על בעיה גופנית הנמשכת שישה חודשים או יותר, אשר גורמת לקושי בינוני או גדול מאוד בביצוע פעולות יומיומיות.

מנתוני הסקר עולה, כי 76% מהמוגבלים סובלים מבעיה בשלד או באיברים הקשורים לתנועה, 38% בעיניים או באוזניים, 37% במערכת הלב והנשימה. 39% סובלים משלוש בעיות ויותר.

מהנתונים עוד עולה, כי גיל התחלת הבעיה מקדים את הופעת המוגבלות ב-30-10 שנים: בקרב יותר מ-60% מהמוגבלים, הבעיה הגופנית שהביאה למוגבלות, החלה לפני גיל 45, כאשר 70% מהמוגבלים הם בגיל 45+.

נשים סובלות יותר

על-פי תוצאות הסקר, 20.6% מהנשים מדווחות על מגבלות בתפקוד היומיומי לעומת 15.7% מהגברים. נמצא כי מגמה זו דומה בכל קבוצות הגיל ושיעור המוגבלות גדל עם העלייה בגיל.

ערבים ויהודים ילידי אסיה-אפריקה מוגבלים יותר

מתוצאות הסקר עולה, כי 24% מהערבים סובלים ממוגבלות בתפקוד יומיומי לעומת 17% מיהודים ואחרים. כמו-כן, שיעור המוגבלים בקרב יהודים ילידי אסיה-אפריקה (31%) גבוה כמעט פי 3 מזה של ילידי ישראל (11%).

עוד נמצא, כי בקרב בעלי השכלה של עד 9 שנות לימוד, שיעור המוגבלים הינו 40% - יותר מפי שלוש מבעלי 13+ שנות לימוד (12%).

תכונות סוציו-דמוגרפיות

24% מהאנשים הגרים ביישובים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה סובלים ממוגבלות לעומת 13% מהגרים ביישובים ברמה כלכלית-חברתית מבוססת - כמעט פי שניים. כמו-כן, בקרב השייכים לכוח עבודה, 16% מהלא מועסקים מוגבלים לעומת 9.5% מהמועסקים.

כיצד המוגבלים מעריכים את בריאותם?

מהממצאים עולה, כי 14.5% מהמוגבלים ו-8% מהמוגבלים מאוד, העריכו את מצב בריאותם כטוב מאוד או כמצויין לעומת 64% בקרב הלא מוגבלים.

עוד נמצא, כי הימצאות של שלוש מחלות כרוניות ויותר דווחה על-ידי 24% מהאנשים המוגבלים ו-30% מהאנשים המוגבלים מאוד, לעומת 4% מהלא מוגבלים. כמו-כן, בקרב 17% מהמוגבלים ו-18% מהמוגבלים מאוד, אובחנו הפרעות רגש וחרדה בשכיחות גבוהה יותר פי שניים לעומת הלא-מוגבלים (8%).

בנוסף לכך, נמצא כי מדד המצוקה הנפשית (GHQ) גבוה יותר בקרב המוגבלים (25%) והמוגבלים מאוד (27.5%) לעומת הלא-מוגבלים (18%). על-פי הממצאים, נמצא כי 61% מהמוגבלים ו-68% מהמוגבלים מאוד סובלים מבעיות שינה לעומת 23% מהלא מוגבלים.

מוגבלים שמנים יותר

מנתונים הראו, כי 24% מהמוגבלים ו-26% מהמוגבלים מאוד הוגדרו כשמנים לעומת 13% בקרב הלא מוגבלים. כמו-כן, נמצא כי 22% מהמוגבלים ו-16% מהמוגבלים מאוד עוסקים בפעילות גופנית, שלוש פעמים ויותר בשבוע, לעומת 30% בקרב הלא מוגבלים.

מקבלים שכר נמוך

למעלה מ-60% מהמוגבלים משתכרים מעבודה, שכר נמוך מ-3,000 שקלים ברוטו גם ביישובי מגורים במעמד חברתי-כלכלי גבוה. זאת לעומת כ-40% בקרב הלא מוגבלים הגרים ביישובים ברמה חברתית-כלכלית בינונית וגבוהה. אנשים עם מוגבלויות מעריכים את מיקומם בסולם החברתי נמוך יותר מזה של האנשים ללא מוגבלויות.

מתאשפזים יותר

על-פי תוצאות הסקר, נמצא כי אשפוז בבית החולים שכיח יותר בקרב המוגבלים (28%) והמוגבלים מאוד (32%), לעומת הלא מוגבלים (11%). עוד נמצא, כי אנשים עם מוגבלויות מבקרים אצל רופאי משפחה בממוצע כ-17 פעמים בשנה ואצל רופא מומחה-יועץ 10 פעמים בשנה, לעומת הלא מוגבלים המבקרים 6.5 ו-4 פעמים בשנה בהתאמה.

כותבות הדוח, ענת שמש ודיאנה נקמולי לוי, מצאו כי הממצאים על עודף התחלואה ועל פערים חברתיים באוכלוסיית המוגבלים, מצדיקים צעדים של התערבות מותאמת לאוכלוסיה הזאת כגון: איתור מוקדם של הבעיה הגופנית ומניעת הדרדרותה למוגבלות, הסרת מחסומים כלכליים וחברתיים לניהול אורח חיים בריא והגברת הנגישות לשירותים בקהילה. כמו-כן, הכשרת הצוות הרפואי תסייע להתמודדות עם המצב הבריאותי המורכב של אדם עם מוגבלויות.