השרים אישרו: סיוע מהמדינה למשפחות נרצחים

קורבנות המתה, שנרצחו על לא עוול בכפם, יזכו לסיוע מהמדינה. כך אושר היום (א', 22.11.09) בוועדת השרים לחקיקה, על-פי הצעה שהעלה שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג.

הרצוג הגיע להסכמה עם שר האוצר ואגף התקציבים ובתמיכתו של ראש הממשלה, בה הוחלט כי יישום התוכנית יתפרס על פני שלוש שנים, כאשר תקצוב שנתי של התוכנית בכל שנה לאחר שתגיע להבשלה מלאה יעמוד על 18.5 מיליון שקלים.

התוכנית מציעה מענה רחב בהתאם לאפיון הייחודי של שכול וכוללת:

* הקמת חמישה מרכזי סיוע, שמטרתם מיצוי זכויות, בניית ההליך הטיפולי-שיקומי ומתן הסיוע הנדרש למשפחות - בדגש על הפעלת קבוצות תמיכה.

* ליווי וסיוע בהליך ההודעה המרה למשפחה על-ידי עובד מהרשות המקומית.

* מתן סל מענים מיידי לבני משפחת הקורבן במטרה לסייע להם בהוצאות הנובעות מהאבל ומהאובדן, וחזרה למסלול חייהם.

* התערבות טיפולית פסיכו-סוציאלית מיידית ולזמן קצוב באמצעות כוח אדם מיומן שהתמחה בתחום זה במרכזי סיוע ייעודיים.

* ליווי ללא תשלום בהליך המשפטי הפלילי והאזרחי - סיוע בקבלת מידע לגבי ההליך, קבלת שירותי ייעוץ וסיוע בהליכים המשפטיים החל משלב החקירה ובהליך המשפטי.

* הכשרת כוח-אדם מיומן שיתמחה בתחום זה.

הוועדה ניתחה את צרכי הנפגעים

תוכנית הרצוג מבוססת על המלצות ועדה בראשות המשנה למנכ"ל משרד הרווחה, מנחם וגשל, אשר ישבה על המדוכה וניתחה את סוגיית שירותי הסיוע הטיפוליים והכספיים הניתנים לנפגעי עבירה בשלושה ממדים - צרכי הנפגעים, המענים הקיימים הניתנים כיום, והמענים הנדרשים. הוועדה פעלה השנה עם עשרות מומחים בתחומים שונים.

כיום, הטיפול והסיוע למשפחות נפגעי עבירות המתה בישראל ניתן רק למשפחות חללי צה"ל וכוחות הביטחון, לנפגעי פעולות איבה ולנפגעי תאונות דרכים.

מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, נחום איצקוביץ, מדגיש כי פשיעה אלימה היא סוגייה חברתית שנפגעיה באים מכל השכבות החברתיות, ללא אבחנה על-פי גיל, מגדר או מצב סוציו-אקונומי. לדבריו: "אנו עדים לכך שבמדינות רבות בעולם בחרו מזה שנים לסייע למשפחות נפגעי עבירות המתה והעמידו לרשותן מערך שירותים מגוון שנועד להקל על מצוקתם. אישור התוכנית הוא בבחינת סיוע חיוני ומתבקש עבור משפחות אלו בישראל".

על-פי נתוני המשטרה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המספר הכולל הממוצע של מקרי המתה בעשר השנים האחרונות הוא כ-170 לשנה, מספר זה כולל גם מקרים המעורבים בפלילים. בישראל לא קיים מסד נתונים מסודר המתייחס לפילוח סיבתי של מקרי המתה. אומדן מקרי הרצח וההריגה שהיו על-רקע מעורבות בפלילים מתייחס לכ-30 מקרים בשנה ולפיכך, חישוב העלויות מבוסס על 140 מקרים בשנה.