גברים נוטים לנטוש נשים חולות

מחקרים מראים כי נשים אכן יותר רחמניות מגברים - במיוחד כשמדובר בטיפול בבן זוג חולה.

הסיכוי שגבר ייפרד או יתגרש מאשתו לאחר אבחון של סרטן או של טרשת נפוצה כשהאישה היא החולה גבוה פי שישה לעומת מצב בו הגבר הוא החולה. כך עולה ממחקר שבחן את תפקיד המינים במה שנקרא "נטישת בן/בת הזוג". למרבה המזל, המחקר גילה גם כי ככל ששנות הנישואים היו ארוכות יותר, כך גבוה יותר היה הסיכוי שהנישואים לא ייפגעו.

המחקר תמך במחקר קודם שהראה כי שיעור הפרידות והגירושים בקרב חולי סרטן הוא 11.6% - נתון דומה באופן כללי לזה שבאוכלוסיה הכללית - אך מה שהפתיע את החוקרים, היה ההבדל בשיעור הפרידות והגירושים בין המינים, שהיה 20.8% במקרים בהם האישה הייתה החולה ו-2.9% במקרים בהם הגבר היה חולה.

החוקרים, מהמוסד לטיפול בסרטן שבסיאטל (SCCA), ציינו כי המין הנשי היה נבא משמעותי ביותר לפירוד או לגירושים בכל אחת מקבוצות החולים שנבדקו.

המחקר - "הבדלי מין בשיעור נטישת בן/בת הזוג בחולים עם מחלות רציניות" - פורסם בעיתון "Cancer".

אחד ההסברים לכך שגברים נוטשים בת זוג חולה יכול להיות חוסר היכולת שלהם (בהשוואה לנשים) להפוך במהירות למטפלים בבת זוג חולה, תפקיד המלווה בהתחייבויות רבות, וכן היכולת הטובה יותר של הנשים לקחת על עצמן את השמירה על הבית ועל המשפחה.

נישואים ארוכים עומדים במבחן

צילום: נשארים יחד

חוקרים משלושה מרכזי בריאות - ה-SCCA ובתי הספר לרפואה מאוניברסיטת האנטסמן וסטנפורד - גייסו 515 חולים בין השנים 2001 ל-2002 ועקבו אחריהם עד לחודש פברואר 2006.

הגברים והנשים חולקו לשלוש קבוצות אבחנתיות: אלו עם גידול ממאיר ראשוני במוח (214 חולים), אלו עם גידול מוצק ללא מעורבות של מערכת העצבים (193 חולים) ואלו עם טרשת נפוצה (108 חולים). כמעט מחצית מהחולים היו נשים.

היוזמה למחקר הגיעה לאחר שרופאים הבחינו כי בשתי מרפאות נוירו-אונקולוגיות, מקרי הגירושים היו כמעט רק כשהאישה הייתה החולה.

החוקרים הכניסו למחקר קבוצות של חולים עם סוגי סרטן אחרים ועם טרשת נפוצה כדי לזהות את ההבדלים בין ההשפעה שיש למחלות אונקולוגיות למחלות נוירולוגיות.

התוצאות הראו הבדל משמעותי בין המינים בהיבט של גירושים כשהאישה הייתה החולה באונקולוגיה כללית ובטרשת נפוצה (93% ו-96% בהתאמה, בהשוואה ל-78% בקבוצת הגידולים הראשוניים במוח).

המחקר גילה גם קורלציה בין גיל ואורך הנישואים לסיכוי לגירושים או לפירוד. ככל שהאישה הייתה מבוגרת יותר, כך גבוהה יותר הייתה הסבירות שהשותפות שלה תבוא אל קיצה. נישואים ממושכים נשארו יציבים יותר.

החוקרים מדדו גם מספר תוצאות הנוגעות לבריאות ולאיכות חיים בקרב החולים שנפרדו או התגרשו. הם גילו כי חולים אלו השתמשו בכמות רבה יותר של תרופות נוגדות דיכאון, השתתפו פחות בניסויים רפואיים, אושפזו לעיתים קרובות יותר, לא סיימו טיפול קרינתי ורבים מהם לא מתו בביתם.

יצוין כי הממצאים מתייחסים באופן כללי לחולים הסובלים ממחלה המשנה את חייהם.

החוקרים ממליצים לרופאים להיות רגישים למצבים של חוסר הרמוניה בנישואים של זוגות שנפגעו ממחלה רצינית, במיוחד כשהאישה היא זו שסובלת ושהמחלה הופיעה בתחילת הנישואים. זיהוי מוקדם והתערבות פסיכולוגית יכולים להוריד את תדירות הגירושים והפירוד, וכך לשפר את איכות החיים ואת איכות הטיפול.