חברת זאבי תקשורת אחזקות וחברת זאבי תקשורת - מימון וניהול, הנמצאות בשליטתו של איש העסקים גד זאבי, הגישו (יום ה', 29.10.09) לבית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקוה תביעת ענק בשווי של כ-800 מיליון ש"ח, נגד שבעה בנקים: הפועלים, לאומי, הבינלאומי, דיסקונט, מזרחי טפחות, מרכנתיל דיסקונט ואיגוד.
הרקע לתובענה הינו הלוואה שקיבלו החברות שבשליטת זאבי מהבנקים בשנת 1999, לצורך רכישת כ-20% ממניותיה של בזק. כנגד ההלוואה שיעבדו החברות של זאבי את מניות בזק שנרכשו על ידן. בשל ירידת ערכן של מניות בזק, לא עלה בידי החברות להחזיר את חובן, ועקב כך מונה, לבקשת הבנקים, עו"ד אלקס הרטמן ככונס נכסים על המניות. אף על-פי שהכונס מונה לצורך מימוש מיידי של המניות, המניות הוחזקו בידיו במשך כשבע שנים, ורק לאחרונה החל הכונס למכור חלק ממניות אלה.
למרות שעם מינוי הכונס הוצאו המניות משליטתן של חברות זאבי, ואף על-פי שההחלטה בדבר מועד מכירתן של המניות הייתה נתונה בידי הבנקים וכונס הנכסים, טוענת התביעה כי הבנקים המשיכו לחייב את החברות למשך כל תקופת הכינוס ב"ריבית הפרה" בגין הפיגור בהחזר ההלוואה. סכום ריבית ההפרה, אשר הצטבר לאורך השנים, הגיע לסכום עתק של כ-840 מיליון ש"ח.
הטענה: לגביית ריבית ההפרה בתקופת הכינוס לא היה בסיס
במסגרת המרצת הפתיחה טוענות החברות של זאבי, כי לחיובן בריבית הפרה במשך תקופת הכינוס אין כל בסיס, וזאת בשל מספר טעמים.
ראשית, החברות טוענות, כי על-פי פסיקת בית המשפט העליון, סעיף חוזי הקובע ריבית הפרה נחשב כסעיף של פיצוי מוסכם, אשר על-פי חוק החוזים, בית המשפט רשאי להפחיתו, אם מצא כי אין יחס סביר בין סכום החיוב לבין הנזק אותו יכולים היו הצדדים לצפות באופן סביר, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה כפי שאירעה בפועל.
החברות טוענות עוד, כי בעניין המדובר אין ספק שהנזק אותו יכולים היו הצדדים לצפות כתוצאה מהאיחור בהחזר ההלוואה, אשר אינו מכוסה על-ידי הריבית ההסכמית הרגילה (שלגבי החובה לשלמה אין מחלוקת) אינו מתקרב לסכום העתק של 840 מיליון ש"ח. במסגרת המרצת הפתיחה הוערכו הנזקים שניתן היה לצפותם מראש בכ-37 מיליון ש"ח, וזאת על בסיס חוות דעת כלכלית מטעם פרופ' חיים לוי ופרופ' שיקי לוי, אשר צורפה להמרצת הפתיחה. לפיכך, לטענת החברות יש להפחית את הסכומים בהם הן חוייבו בגין ריבית ההפרה במהלך תקופת הכינוס.
לטענת החברות של זאבי, גם אין ספק כי כוונת הצדדים בעת חתימת הסכם ההלוואה לא הייתה שההוראות בדבר ריבית ההפרה יחולו בנסיבות בהן נמשך כינוס הנכסים שנים כה רבות.
כוונת הצדדים הייתה, לטענתם, כי ההוראות בדבר ריבית ההפרה יחולו החל מהמועד בו היה על החברות להחזיר את ההלוואה, ולכל היותר במשך מספר חודשים לאחר מכן, הדרוש לצורך מימוש המניות. החברות טענו, כי גם בשל כך אין לחייבן בריבית הפרה במשך תקופת כינוס בת שבע שנים, וכי חיוב הריבית במהלך תקופה זו, אשר לא הוסדר על-ידי הצדדים לחוזה, צריך להיקבע בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה.
החברות טוענות בנוסף בהמרצת הפתיחה, כי על-פי השתלשלות העניינים בפועל, לא רק שלבנקים לא נגרם נזק כלשהו, אלא שלמעשה הם אף זכו ברווחים ניכרים כתוצאה מהעיכוב בהחזר ההלוואה. זאת, כתוצאה מההפחתה בשיעור מס החברות בין התקופה בה הבנקים רשמו הפסדים בגין חובן של המבקשות, ובין התקופה בה נוצר להם רווח בשל פירעון ההלוואה.
התביעה של חברות זאבי הוגשה באמצעות עו"ד גיורא ארדינסט, רן שפרינצק ומיטל טויסטר ממשרד ארדינסט, בן נתן ושות'.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה