אלימות בין בני זוג - עניין מחושב

מחקר ישראלי חדש בנושא אלימות במשפחה מגלה כי האלימות מחושבת ומתוכננת בדרך כלל ואלו שהופכים אלימים עושים זאת רק אם סבורים כי המחיר שישלמו על כך אינו גבוה מדי.

בן הזוג האלים [או בת הזוג האלימה] רואה בהתנהגותו "איבוד שליטה", אך אותו אדם, שלא במפתיע, לא מאבד שליטה כשהוא מתקשר עם הבוס או עם החברים. כך כתבה ד"ר אלה פרקיס מאוניברסיטת חיפה.

פרקיס חילקה אלימות במשפחה לארבע רמות של חומרה - תוקפנות מילולית, איומים בתוקפנות פיסית, תוקפנות פיסית מתונה ותוקפנות פיסית חמורה.

ארבע רמות אלימות אלו עוקבות אחת אחרי השניה ברצף שהולך ומסלים. אדם המשתמש באלימות מילולית יכול גם לעבור עם הזמן לאיומים בתוקפנות פיסית, ומשם הדרך לתוקפנות הפיסית עצמה קצרה.

כל סוג של אלימות הוא מחושב, לדבריה, כשאלימות משמשת ככלי לפתרון עימותים.

"אף אחד לא יושב ומתכנן מתי הוא, או היא, יקלל או יתנפל על השני, אך ישנו מעין סוג של הסכם שקט שעומד באוויר בין השניים לגבי אלו גבולות של התנהגות אלימה הם "בסדר", היכן נמצא ה"קו האדום" ומתי התנהגות חמורה יותר עלולה להיות מסוכנת.

על-פי "הסכם" זה, בן הזוג המבצע את האקט האלים מבין כי לא ישלם מחיר כבד על סטירה, למשל, אך יודע גם כי לאלימות רצינית יותר תהיינה השלכות רציניות יותר, ולכן יימנע מהתנהגות כזו.

"מחיר כבד", כהגדרתה של ד"ר פרקיס, יכול להיות עזיבת בן או בת הזוג או דיווח על התקרית למשטרה או למקום העבודה. ולכן, ניתן לומר שהתנהגות אלימה אינה תוצאה של איבוד שליטה וכי שני הצדדים מודעים לקו האדום שקבעו גם אם הסכם כזה מעולם לא נדון בינהם.

היא מציעה לזוגות המשתמשים באלימות כדי לפתור עימותים צריכים לחשוב כיצד להתמודד טוב יותר עם מקורות של מתח ועימותים במערכת היחסים בינהם.

בטיפול זוגי בזוגות המביעים את הרצון להשאר יחד, הטיפול חייב להתמקד בזיהוי המניעים הלא חוקיים, כמו טקטיקות לא נורמטיביות לפתרון עימותים, ובסיוע לזוגות להכיר ביכולת שלהם להמיר דפוסים הרסנים לדפוסים יעילים ובסופו של דבר לנהל את חייהם טוב יותר.