צינור עוקף ישראל: מטאבה לעקבה

בימים אלו מתחילות עבודות עפר להנחת קטע תת-ימי של צינור הגז החדש מטאבה לעקבה. בישראל מביטים על כך בקנאה, שכן המשק המקומי היה אמור להשתתף בפרוייקט זה ודומיו.

הצינור שאורכו כ–18 ק"מ, הוא חלק ממיזם "צינור הגז הערבי", המחבר את מצרים עם ירדן דרך מפרץ אילת. ההשקעה בהנחת הצינור נאמדת ב-70 מיליון דולר.

דברים אלה פורסמו בדפי המידע של המכון הישראלי לנפט ולאנרגיה, המצטט את פירסומי ARAB OIL&GAS. הנחת הצינור תושלם בתחילת חודש יוני הקרוב, והוא מתוכנן לספק גז לתחנת הכוח בעקבה, המוסבת עתה לשימוש בגז טבעי על-ידי חברת "אלסטרום" הצרפתית.

קבוצת חברות מצריות, נבחרה לבצע את הנחת הצינור שיזרים גז מעקבה לתחנת הכוח רהאב שבצפון ירדן, ומשם לגבול סוריה. אורך הצינור כ–370 ק"מ קוטרו 36 אינץ'. היקף ההשקעה בפרוייקט נאמד ב–250 מיליון דולר והשלמתו מתוכננת למאי 2005.

הגורמים הזרים המוזכרים כאן היו מעורבים במגעים עם גופים ממשלתיים ועסקיים ישראליים, אך המתיחות הפוליטית טירפדה את התוכניות. נזק כלכלי בלתי הפיך כבר ניגרם, שכן גם אם תצורף ישראל בעתיד לרשת האנרגיה הנפרשת ברחבי המזרח התיכון, לעולם לא תוכל לשוב למעמד המועדף של יזם ראשון בשלבי ההקמה.

ראשית יש לציין כי רשת חשמל במתח גבוה כבר ניפרשה בסוף שנות ה- 90' במסלול דומה, בעוד שקודם לכן תוכנן כי הקו יעבור בשטח ישראל. מיד עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה הועבר קו המתח הגבוה במסלול עוקף אילת.

בנוסף לחשמל, האכזבה גדולה לא פחות בנושא הגז הטיבעי. ישראל ניהלה שנים מגעים עקרים עם ממשלת מצריים, בניסיון להסב לגז את זכיונות רכישת הנפט הגולמי שנחתמו עוד בהסכמי קמפ-דויד על-ידי מנחם בגין והנשיאים סאדאת וקרטר.

מצרים המתפוצצת מרוב עתודת גז טיבעי בלתי מנוצל, העדיפה לשרוף אותו מאשר למכרו לישראל. עתה היא תעביר את האנרגיה הנקייה והיעילה לירדן וסוריה, לקינאתה של מדינת ישראל.

הסבת תחנת כוח פחית לשימוש בגז טיבעי הינו הליך פשוט יחסית מבחינה טכנולוגית, אך מסתבר שהינו מסובך מאוד מבחינה לוגיסטית. בעת הקמת תחנות הכוח כבר הושם הבסיס להסבה עתידית, אך הוא מסתייע לעת עתה ממש כפי שמסתייע יישום המיתקון המקביל להתפלת מיים.

לאחר שכשלו ניסיונות ישראל להשיג גז ממצרים, נישקל להביאו מרוסיה, באמצעות מכליות ענק. לשם כך יש להנזיל את הגז, באמצעות הליך של הורדת הטמפרטורה הנעשה בעלויות עתק. אז הגיע יצחק רבין עם עלה הזית התחוב במקורם של אנשי עסקים מנסיכות קטאר, ועו"ד משה שחל כבר החל לתכנן חיתוך קופונים כתובים ערבית רהוטה. הסוף הבלתי שמח, ידוע.

ברחבי המזרח התיכון תוכנן לפרוש לא רק רשת אנרגיה, כי אם גם רשת תחבורה, ובעיקר בהדגש מסילתי. מאחורי הרעיון עמדו חברות הנדסה צרפתיות ובראשן אלסטום, אך בשלב זה מתמקדים הצרפתים באספקת כורים גרעיניים למזה"ת.

רשת הרכבות עמדה לסוב את כל אגן הים התיכון, מהמגראב ולוב, דרך הסהרה, מצרים, מדבר סיני וצפונה לישראל, דרך ראש הנקרה ללבנון, סוריה ומשם לאירופה, אך ההמשך ידוע. בפתח המילניום השלישי, מתגעגעים בישראל לרשת רכבות הקיטור שהקים באזור השילטון האוטומאני לתיגבור המאמץ הצבאי של מלחמת העולם הראשונה.

הצרפתים גם סייעו בינתיים להטמנת הגשרים שמעל תעלת סואץ, עמוק בתוך מימי המיצרים, באופן שיגן עליהם מפני עינו העויינת, לדעתם, של חיל האויר הישראלי. העברת כוחות משוריינים במהירות לאזור החיץ במדבר סיני, הינה עתה משחק ילדים.

הצרפתים הגדילו לעשות בבנותם רכבת תחתית, מטרו לתיפארת בקהיר, לשעבר בירת פקקי התנועה הבינלאומית. זאת בעוד שבישראל מבשר בינתיים שר התחבורה החדש, אביגדור ליברמן, כי הוא שוקל מחדש את כדאיות הפרוייקטים לבניית מערכות הסעת המונים בתל אביב ובירושלים.

בעוד שבישראל אין כסף לפלאפל ויש כסף לסלילת כבישים עוקפי אינתיפאדה, משכילים השכנים לבנות תשתית מודרנית למזרח תיכון חדש, פאן ערבי, המונע באנרגיית גז נקייה.