תקווה לטיפול במחלת פרקינסון

הכימיקל אורט (מלח חומצת שתן), הידוע ככימיקל הגורם לשיגדון, יכול להאט את ההתקדמות של מחלת פרקינסון. זוהי המסקנה אליה הגיעו חוקרים אמריקנים. צוות החוקרים גילה מחקר שאישר את החשדות שלהם לגבי האורט, שנמצא באופן טבעי בדם. אורט הוא חומר אנטי-חמצוני הפועל כנגד הנזק החמצוני הנגרם לתאים - שהסברה היא כי הוא שגורם לפרקינסון.

ממצאי המחקר פורסמו ב-"Archives of Neurology".

ניסויים נעשים כעת כדי לגלות דרך בטוחה להעלות את רמות האורט בדם.

בעזרת תמיכה מ'קרן מייקל ג'יי פוקס', החוקרים יגייסו בקרוב 90 חולי פרקינסון שאובחנו רק לאחרונה, כדי לטפל בהם בכימיקל שעוזר לייצר אורט ונקרא אינוזין, זאת כדי לגלות אם הוא מסוגל להעלות את רמות האורט וכך להאט או לעצור את התקדמות המחלה.

תזונה העשירה במזונות כמו כבד, מאכלי ים, קטניות מיובשות ואפונה, כמו גם אלכוהול, יכולה גם היא להעלות את רמות האורט בדם, אך כמות גדולה מדי של אורט בדם עלולה לגרום לשיגדון, מחלת פרקים מכאיבה.

החוקרים, ד"ר מייקל שוורצנצ'יילד ועמיתו ד"ר אלברטו אשריו, הם שגילו לראשונה את הקשר בין אורט לפרקינסון כשניתחו נתונים מניסוי רפואי. המחקר האחרון שערכו אישר את חשדם כי האורט אכן מגן מפני פרקינסון.

תפקיד ראשי במחזה

הם בדקו דגימות של דם ושל נוזל מוח-שדרתי - הנוזל המקיף את המוח ואת עמוד השדרה - וכן מדדו את רמות האורט בדם, וגילו כי בקרב 800 חולי הפרקינסון שלקחו חלק במחקר הייתה מגמה ברורה של קשר בין רמות גבוהות של אורט לבין התקדמות איטית יותר של המחלה.

ד"ר שוורצצ'יילד, פרופ' חבר לנוירולוגיה בבית החולים הכללי מסצ'וסטס שבבוסטון, אמר כי אורט הוא חומר נוגד חמצון עיקרי שיכול להגן על תאי המוח במעבדה. עדיין לא ברור אם האורט עצמו, או גורמים אחרים הקובעים את רמות האורט, הם שמסייעים לאנשים הסובלים מפרקינסון.

לדבריו, אנשים לא צריכים להסיק מהממצאים כי עליהם להתחיל ולאכול מזונות עשירים באורט כדי להישמר מפני המחלה. מאחר שלרמות גבוהות של אורט ישנם סיכונים בריאותיים ידועים, כולל שיגדון ואבנים בכליות, הניסיון להעלות את הרמות צריך להיות רק בהקשר של ניסוי רפואי עם מעקב צמוד בו היתרונות והסיכונים הפוטנצייאלים ייבדקו בקפדנות.

מומחים בתחום שהגיבו לממצאים, הסכימו כי עדיין נדרשים מחקרים נוספים ומקווים שהממצאים יעזרו למצוא טיפולים וסמנים שיוכלו לעזור במעקב אחר המחלה. החוקרים הדגישו כי אנשים המקבלים טיפול לשיגדון, אינם צריכים להיות מוטרדים מכך שהטיפול יגביר את הסיכויים שלהם לפתח פרקינסון, משום שאין ראיות המצביעות על כך.