האם המרעיבה תשהה מחוץ למאה שערים, או בכלא

האם החשודה בהרעבת בנה תורשה להישאר במעצר בית עם ילדיה, רק אם תתגורר מחוץ לשכונת מאה שערים. כך קבע (יום ג', 13.10.09) בית המשפט בירושלים, כתנאי להמשך מעצר בית של האם. השופט משה רביד נימק את הדרישה בכך שגורמי הרווחה מתקשים לפקח על שלומם של ילדיה בתוך השכונה.

מדובר באם ממאה שערים המואשמת בהרעבה לכאורה של בנה ובפגיעות בו. התביעה דרשה מעצר עד תום ההליכים או הרחקתה ממאה שערים, בטענה כי היא ומשפחתה אינם משתפים פעולה ואינם מאפשרים פיקוח על שלומם של ילדיה האחרים.

ביקורת על "פורצי גדר ובריונים"

בנוסף לשהות מחוץ לשכונה, נקבע כי יש להציב עליה ועל ילדיה שמירה במשך 24 שעות ביממה. לשם כך עליה לשכור שירותי אחות מקצועית אשר תשהה בבית מגורי המשפחה בשעות הבוקר המוקדמות ואחר-הצהריים, כמו גם במשך שעתיים מצאת השבת. האחות תידרש לעמוד בקשר עם גורמי הרווחה בהתאם להנחיותיהם ו"לדווח על כל מקרה חריג ביחס לילדים".

האם ובעלה נדרשו לחתום על התחייבות לאפשר את הקשר בין שירותי הרווחה לילדים "במקום ובזמן שיקבע על-ידי שירותי הרווחה". תנאי נוסף שהציב השופט, קבלת טיפול משפחתי לאם ולמשפחתה "לרבות טיפול פרטני ככל שיידרש, במסגרת מרכז החרום החרדי... הטיפול יחל עד ליום 22.10.09". השופט ציין עוד, כי על-פי הראיות שבפניו לוקה האם בתסמונת מיכהאוזן ולכן עליה להתחיל לקבל גם טיפול פסיכיאטרי. האם תידרש להביא את ילדיה לרופא לצורך מעקב רפואי אחר מצבם, והרופא ידווח לשירותי הרווחה במידה שהמעקב ייפסק וככל שיעלה חשד לפגיעה במי מהילדים. נגד האם הוצא צו איסור יציאה מהארץ.

השופט רביד מתח בהחלטה ביקורת על "תומכיה של האם" שהפכו אותה לדבריו ל"צדקת". האם, לדבריו, "לא הציגה עד היום ראיה או בדל ראיה לסתור את ראיות התביעה. הדבר לא מנע מאנשים, פורצי גדר ובריונים, שלא קראו את חומר הראיות, להטיל בוץ ורפש בצוות הרפואי של הדסה, הרופאים והאחיות, שטיפלו במסירות בח', להניח חפצים במקומות שונים במטרה להטיל אימה על מי מהצוות הרפואי בהדסה, לאיים על עובדות הרווחה, שאף 'זכו' לקיתונות של קללות, לשרוף את אחת מלשכות הרווחה, ולהתפרעויות שגרמו לפגיעה בגוף וברכוש. רוב המהומות התרחשו בחודש שבו חרב בית המקדש".

גורמי הרווחה לא יעטו שיריון

שהייתה של האם עם ילדיה כאמור, מותנית לדבריו בהפחתת מסוכנותה וזאת על-ידי קשר רציף עם גורמי הרווחה. אלא שקשר זה "אינו יכול להתקיים כאשר האם נמצאת בתוך שכונת מאה שערים". הוא ציין בהקשר לכך את עדותה של העובדת הסוציאלית רות מטות על הפגנה אלימה שנערכה ליד ביתה במהלכה חרדים צעקו ואיימו בטענה כי האם נעצרה "על לא עוול בכפה". עוד כתב כי "שירותי הרווחה אינם זקוקים לרישיון או להבטחות כדי להיכנס לשכונת מאה שערים. אין לדרוש משירותי הרווחה שיעטו שריון על בגדיהם, בטרם שיכנסו לשכונה ואין הם זקוקים לחסדיהם של אחרים".

בהתייחסו להבטחות רב הקהילה, הרב יצחק קירשנבוים, לפיהן "הקהילה תעשה הכל לשמור על הילדים", אמר השופט כי אין לו ספק שהערבות לא יאפשרו לאם לפגוע בילדיה. "אין לי ספק, כי חושה האימהי של כל אחת מהערבות לא יתן לה להעלים מהמשטרה פגיעות בילדים על-ידי האם, גם אם יש לה היכרות עם המשיבה או שתחשוש מלחץ חברתי".

עם זאת, הטיל השופט ספק ביכולתן של הערבות למנוע יציאתה מהבית. "מקרה כזה יעמיד את הערבות במצב קשה של נאמנות לקהילה מחד והחובה לדווח למשטרה מאידך". לפיכך, דירה מחוץ למאה שערים תאפשר למשטרה ולשירותי הרווחה לבדוק את קיומם של תנאי מעצר הבית.

קול קורא במדבר

כאמור, בית המשפט החליט כי האם המיוצגת על-ידי עורכי הדין ראובן בר-חיים ודוד הלוי, תשהה במעצר בית עם ילדיה אך מחוץ לשכונה, וכי עליה למצוא במהירות דירה חלופית המקובלת על גורמי הרווחה, זאת עד ל-22 באוקטובר. שאם לא כן, תשוב למעצר.

בהחלטה להשאיר את האם עם ילדיה למרות הסיכון, כתב השופט כי במהלך הדיונים ואף לאחר מכן "לא חדלו לרצד מול עיניי תמונות של הילדים, שאינני מכיר אותם, הבוכים כאשר באים לקחת את האם מהם... במשך תקופה ארוכה האם נעדרה מהבית ברוב שעות היום והייתה חוזרת מאוחר בלילה מבית החולים. מי שמילא את מקומה וטיפל בילדים הייתה אמה. אך אין דומה לידיעה של הילדים כי האם תחזור בלילה והם יוכלו לראותה או לקרוא לה, לבין מקרה שבו תיעדר מביתה בלילות, ומי מילדיה יקרא לה, אך קולו יהיה כקול קורא במדבר".