ביצע עסקה לא חוקית וחויב לשלם פיצוי לקורבנות

מרים ומשה דוד תבעו את ישראל שירן בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שעירב אותם בעסקה לשיווק מכשיר לריכוך מים, שהתגלתה כעסקה הנגועה בתרמית. התרמית התייחסה הן לאפיוני המכשיר וחוקיותו, והן לאופן מכירתו במסגרת תוכנית "מועדון", המהווה "משחק פירמידה" האסור על-פי דין ונוגד את תקנת הציבור.

על-פי כתב התביעה, ביום 9.7.06 נערך מפגש במלון "המלכים" בירושלים, שבו הוצג לתובעים הסכם לרכישת המכשיר וכן להמשך שיווקו במסגרת "המועדון". המכשיר הוצג על-ידי שירן והעסקה הוצגה כחוקית ועם אישור של רבנים.

השופט רם וינוגרד פסק בתיק, בהיעדרו של שירן, שמוטלת על שירן אחריות, בהיותו גורם משמעותי בהתקשרותם של רוכשי המכשיר בהסכם, ועקב כך שנתן ידו להפצת מכשיר הנגוע באי-חוקיות.

שירן הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובקשתו התקבלה. לטענתו, פסק דינו של השופט וינוגרד אינו מהווה השתק עילה ו/או השתק פלוגתא כלפיו, ועל כן הוא רשאי להעלות את טענותיו ולבססן במסגרת התביעה, אף אם טענותיו עומדות בניגוד לקביעות של השופט וינוגרד. לדבריו, תקנות המים (מניעת זיהום מים) (איסור הזרמת תמלחת למקורות מים), התשכ"ח - 1998, אינן חלות על המכשיר וקיימים אישורים, לרבות אישור של מכון התקנים הישראלי, על כך שהמכשיר עומד בדרישות התקן הישראלי. לטענתו, מסמכים אלה לא עמדו בפני השופט וינוגרד, ואין התייחסות לגביהם בפסק דינו.

בדיון בפני השופטת אנה שניידר, טען שירן כי כיום נמכר המכשיר ברחבי הארץ והוא אינו אסור על-פי תקנות המים. השופטת שניידר קיבלה את התביעה לאחר שעיינה בכל המסמכים שהוגשו על-ידי שירן, והגיעה למסקנה שאין מקום לשינוי התוצאה אליה הגיע השופט וינוגרד בפסק דינו. לדבריה, השופט וינוגרד קבע ששירן לא הכחיש את הטענה לפיה שיווק המכשיר היה מנוגד לחוק.

"הואיל והעסקה בוצעה ביום 9.7.06, הרי שהמסמכים שהינם מאוחרים למועד זה, אינם רלוונטיים וכך גם כל מסמך אחר שתאריכו מאוחר מיום 9.7.06. על כן, אני דוחה את טענותיו של שירן לפיהן בעת ביצוע העסקה לא ידע כי העסקה נגועה באי חוקיות או לכל הפחות שישנה בעייתיות לגביה. נראה ששירן ידע גם ידע, ובאי גילוי עובדה זו לתובעים היה משום חוסר תום לב", דברי השופטת.

בסופו של דבר, חייבה השופטת שניידר את שירן, לשלם לזוג דוד סך של 17,800 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,000 שקל.