השבשבת של השופטת אביב

שופטת בית משפט השלום בירושלים, מלכה אביב, פסלה (יום ב', 5.10.09) עצמה במפתיע לאחר שדחתה קודם לכן את בקשת הפסלות בתיק. השופטת נימקה את ה"תפנית" במחלוקת שהתפתחה בין משפחתה לבין ההסתדרות הציונית, הגוף המיישב של יישובה, גיתית.

פרשת הפסילה באה במסגרת תביעה של היישוב מתתיהו באמצעות בא-כוחו, עו"ד יקירביץ, נגד שוכרי תחנת דלק, משאבות בטון גבעת שמואל, ישראל ומשה גלבגיסר, באמצעות בא-כוחם, עו"ד אבי הר זהב, לתשלום שכירות. השוכרים נימקו את סירובם לשלם ב"שמועות" כי השטח המושכר אינו בבעלות מתתיהו. השופטת אביב הבהירה לשוכרים כי עמדתם בעייתית ואף גובלת ב"אבסורד", כלשונה. האם העובדה ששוכר שמע "שמועות" יכולה "לשלול זכויותיו של משכיר"? תהתה השופטת.

רצו שופט נוח יותר

עמדתה הובילה לדבריה ל"רצון עז" של השוכרים לפסול אותה כדי שהתיק יתנהל בפני שופט "נוח יותר". היא ציינה כי הם חיפשו נימוקים לפסילה "מן היקב ומן הגורן", ובין היתר טענו כי יש לפסול אותה מלדון בעניינו של היישוב מתתיהו מאחר ששטח המריבה ניתן לו על-ידי ההסתדרות הציונית, וכי לה יש קשרים עם ההסתדרות שהקימה את ישובה גיתית.

השופטת דחתה בתקיפות את הטענה וכתבה כי "בארץ אין כמעט חוות פרטיות וכל מי שמעונין להתיישב בישוב כפרי מוצא עצמו בדרך זו או אחרת כמתיישב של ההסתדרות הציונית או גוף אחר דומה... אני איני אלא אחת מיני מאות ואלפי המתיישבים ברחבי הארץ. כמו-כן אני נושה של גיתית וחוב האגודה לי עומד להסדר בפני המשקם... כמו-כן יתר הנושים של גיתית וביניהם ההסתדרות הציונית". אביב כתבה עוד כי אין מקום לטענה שעובדות אלו פוסלות אותה מלדון בתיק, שכן ההסתדרות הציונית היא אחד "מגופי הענק, מגה-גופים, הקיימים במדינה, בהם -המדינה עצמה, מנהל מקרקעי ישראל, הסתדרות העובדים, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית, קופות החולים, משטרת ישראל, בנקים, הדואר, אגד, הרכבת ועוד... גופים אלה יש להם מגע ונגיעה באלפי ומיליוני אנשים ובאינספור עסקות ופעילויות שונות (כמעסיק, כצד לחוזים, כמזיק, כניזוק וכדו')".

קשר החורג ממתן שירות שגרתי

לדבריה, גופי ענק אלו אינם פועלים כיחידה אחת אלא מחולקים ליחידות משנה רבות. הטענה של פסלות משמעותה, כי "כל שופט המקבל שירות שגרתי מאחד הגופים צריך לפסול עצמו מלדון בכל תיק בו אותו הגוף הוא בעל דין או עד, זו טענה אבסורדית בכל קנה מידה".

מתי אם כן יש לדבריה לשקול פסילה? "כאשר יש לשופט קשר אישי עם גוף החורג ממתן שירות שגרתי. כגון אם הוא היה בעברו יועץ משפטי של הגוף או עבד בגוף או מי מקרוביו קשור לגוף באופן אישי". לכך יש לדבריה להטיל סייג נוסף, אם הקשר האישי של השופט היה רק עם אחד מהחלקים או תתי החלקים, "שאינו זה המופיע בפניו ושאינו קשור לנושא הנדון בפניו" - אין להיעתר לבקשות פסילה.

אם הייתי פוסלת את עצמי, כתבה השופטת, "התוצאה הייתה כי כל שופט המתגורר בישוב כפרי יהיה פסול מלדון בתיקים בהם ההסתדרות הציונית היא צד להליך או עד... יש לזכור כי מדובר בעשרות ומאות של גופים החולשים על כל מערכות חיינו".

התפתחה מחלוקת

אלא שבסוף ההחלטה ביצעה השופטת "תפנית", כלשונה, ופסלה עצמה. בהחלטה כתבה, "החלטה זו בדיוק כפי שהיא מנוסחת הודפסה והייתה מוכנה להגהה אחרונה ולחתימה. בעוד ההחלטה מונחת על שולחני, התפחתה במפתיע מחלוקת מסוימת בין משפחתי לבין ההסתדרות הציונית בנושא שפרטיו אינם רלוונטיים. חיכיתי מספר ימים כדי לברר האם אכן מתפתחת מחלוקת או שמדובר בעניין של שיגרה. לאחר שנוכחתי כי נוצרה אכן מחלוקת של ממש ועל-אף היותה מינורית מבחינת היקפה - החלטתי כי ראוי שאפסול את עצמי".