מנהל בנק לשעבר גנב מיליונים ונשלח לכלא

גן וולף, הגיש ערעור לבית משפט המחוזי בתל אביב לאחר שהורשע, על סמך הודייתו, בבית משפט שלום בעיר, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וגניבה בידי מורשה. על-פי האמור באישום הראשון, וולף, שניהל סניף בנק במשך 40 שנה, יעץ לחברו המתלונן בנושא השקעת כספי חסכון. המתלונן העביר לוולף סכום של 230,000 דולר קנדיים על-מנת שיפקיד עבורו את הסכום בתוכנית חסכון ובדיעבד, התברר שוולף עשה שימוש בכספים לצרכיו הפרטיים וגנב אותם.

האישום השני גולל מסכת עובדתית דומה: וולף קיבל סכום כסף מחברתו וידידתו לאורך כ-40 שנה, ד"ר סופיה רוזן, ולאורך תקופה ארוכה, יצר מצג שווא, כשהעביר לרשותה סכומי כסף גבוהים תוך אמירה שמדובר בסכום הריבית על ההשקעה. בצורה כזו הניע אותה להמשיך להעביר לרשותו סכומי כסף נוספים. בפועל וולף מעולם לא הפקיד את הכספים של ד"ר רוזן בתוכנית חסכון או בחשבון בנק, וגנב ממנה סך של כ-2 מיליון שקל. השופט מרדכי פלד, גזר על וולף את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל; 14 חודשי מאסר על תנאי; קנס כספי בסך 60,000 שקל או 12 חודשי מאסר תמורתו; וכן פיצוי כספי בסך 456,000 שקל ליורשי המתלוננת ד"ר סופיה רוזן, שלמרבית הצער נפטרה. למתלונן הנוסף, יונל גרינברג, נפסק פיצוי בסכום זהה, 456,000 שקל.

כתב הערעור התייחס לאורך תקופת המאסר, ולרכיב הקנס והמאסר שלצידו. הסנגורית של וולף טענה שמדובר באדם קשיש יליד 1938, שניהל אורח חיים נורמטיבי והוא אב לשניים וסב לחמישה. "בעקבות הרשעתו ועונש המאסר שנגזר עליו, משפחתו ניתקה עימו קשר, כך שהמערער היום הוא אדם בודד. לקראת פרישתו לפנסיה הוא רצה להרוויח סכומי כסף גדולים, בזמן קצר, שיעמדו לרווחתו, ורצה לפעול עבור חבריו, אלא שלרוע המזל ההשקעות לא יצאו יפה והוא גנב את הכספים שירדו לטמיון. אין מדובר ברצון להזיק למתלוננים, אלא, בכך שההשקעות לא נשאו פרי. למערער לא נותר כל רכוש, ואף תלויות ועומדות נגדו תביעות אזרחיות כמו גם הליך של הוצל"פ". הסנגורית הוסיפה שמצבו הבריאותי של וולף, קשה הוא חולה בפרקינסון, ובמהלך המשפט איבד משקל רב ונמצא במצוקה נפשית ופיזית המקשים את ריצוי המאסר. הסנגורית הוסיפה שתקופה המאסר שנקצבה לצידו של הקנס, ארוכה ואיננה מידתית.

בית משפט המחוזי פסק שאין מקום להתערב בתקופת המאסר והדגיש שלא ידוע להיכן נעלם הכסף שגנב וולף.

"מדובר בעבירות חמורות, ויותר משהן חמורות, מדובר בעבירות מכוערות בכל היבט שהוא...נקודת הכובד היא, השפלות בה נהג המערער, התעלמותו מכל הערכים האנושיים של חברות ומחויבות והבגידה שבגד בחבריו שהיו עבורו כבני משפחה, זאת לצד הנזק הכלכלי שעל היקפו אין צורך להכביר במילים. המתלוננים במקרה זה קרובים בגילם לגילו של המערער. המערער שעותר בפנינו לחוס על שנותיו ולהתחשב בגילו, לא נהג כך כלפי חבריו וגזל מהם שנים טובות שיכלו לחיות ברווחה יחסית וליהנות מהחסכונות שצברו לעצמם לאורך כל שנותיהם בעמל כפיהם. משום כך, איננו סבורים כי הוא ראוי להתחשבות. באשר למצבו הבריאותי - המערער אכן חולה, ועל כך לא הייתה מחלוקת, לא בבית משפט קמא ואף לא בפנינו. שירות בתי הסוהר ערוך לקלוט ולטפל גם באסירים חולים...באשר לקנס - גם בנושא גובהו של הקנס איננו רואים להתערב. קנס בן 60,000 שקל הוא קנס סמלי בהתחשב בנסיבות תיק זה. גם כשאנו משווים לנגד עינינו את הפיצויים שנפסקו לכל אחד משני המתלוננים הקנס הוא סמלי, שעל כן אף הוא יישאר בעינו". בית משפט המחוזי התערב, באורך תקופת המאסר שנקצבה לוולף אם לא ישלם את הקנס במלואו. "לעניין זה נראה לנו, כי יש ממש בטענה שהתקופה איננה מידתית. ככלל, עונש מאסר לא נועד כדי להוות שוט שיגרום לתשלום הפיצוי שהטיל בית משפט על נאשם פלוני. כך לגבי הקנס וכך גם לגבי תקופת המאסר שלצידו. תוך אימוץ מושכלת יסוד זו, אנו סבורים כי שנת מאסר תמורת 60,000 שקל קנס איננה פרופורציונאלית בהיבט זה, שעל-כן יש מקום לקצרה. אנו רואים לשוב ולהדגיש, כי התערבותנו בנושא זה היא רק מהטעם האמור ולא מכל טעם אחר. אין בכך שום אמירה לעניין המשמעות הערכית והחומרה שבה אנו רואים את מעשיו של המערער. אנו מעמידים, איפוא, את תקופת המאסר שעל המערער לרצות אם לא ישלם את הקנס, על 6 חודשים. למעט שינוי זה יישארו כל רכיבי גזר הדין בעינם".