קיבלתם דואר זבל בניגוד לרצונכם? מגיע לכם פיצוי

חנית אטדגי, תבעה את חברת ברקין תקשורת בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 22,000 שקלים לאחר שקיבלה הודעות פרסומת (spam) בניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982.

אטדגי, שעובדת כשכירה בחברה, עושה שימוש בכתובת דוא"ל אישית שהוקצתה לה על-ידי מעסיקתה ולדבריה, הנתבעת, שהינה חברת יחסי ציבור, שלחה לתיבת הדוא"ל שלה עשרות דברי פרסומת ללא הסכמתה, והמשיכה לעשות כן, לאחר שפנתה אליה פעם אחר פעם בדרישה ברורה בכתב, לחדול מכך. "משלוח ההודעות גרם לשיבוש בעבודתי, ולטרוניות מצד מעסיקי, שאני עושה שימוש פרטי לכאורה, בכתובת הדוא"ל".

הנתבעת לא הכחישה את משלוח דברי הפרסומת, ואת העובדה שהללו נשלחו לאטדגי גם לאחר שדרשה בכתב לחדול מכך. "לאחר שהתובעת דרשה לחדול ממשלוח הפרסומים, נערכה בדיקה על-מנת להסיר את כתובת הדוא"ל שלה מרשימות התפוצה. מהבדיקה התברר, שכתובת הדוא"ל של התובעת אינה מופיעה ברשימות ועל-כן סברנו, בתום לב, שהכתובת הוסרה והעניין הוסדר".

לדברי הנתבעת, לאחר פניה חוזרת של אטדגי, הוזמן טכנאי לשם בדיקת העניין, "ולנוכח מאמצינו, יצאנו ידי חובה לפעול להפסקת משלוח דברי הפרסומת לתובעת, ועל-כן יש לדחות את התביעה".

בדיון בפני השופט אריה רומנוב, התברר שמאז הגשת התביעה ביום 18.3.09, המשיכה אטדגי, לקבל מהנתבעת, לא פחות מ-39 דברי פרסומת בדוא"ל וכתובת הדוא"ל שלה המשיכה להופיע ברשימותיה של הנתבעת.

בתום הדיון סוכם, שהנתבעת תנסה לפתור את הבעיה והצדדים יודיעו לבית משפט כיצד הסתיים העניין. בסופו של דבר, אטדגי עדכנה את בית המשפט: "מאז המשפט ועד היום לא קיבלתי עוד מיילים והם [הנתבעת] כנראה סידרו את הנושא".

השופט קבע, שדין התביעה להתקבל, ויש לפסוק לזכות אטדגי פיצויים לדוגמה, אם-כי לא בשיעור המירבי הקבוע בחוק. הנתבעת חוייבה לשלם סך של 11,000 שקלים בתוספת 500 שקלים הוצאות.

"הנתבעת לא סתרה את טענות התובעת בדבר משלוח דברי הפרסומת למרות דרישת התובעת לחדול מכך, וכן לא עשתה את המאמץ הנדרש ממנה, על-מנת להביא לסיום התופעה. הפסקת משלוח הדוא"ל לא פסקה אף לאחר הגשת התביעה, אלא רק לאחר קיום הדיון בפניי. מכאן, שרק הודות לכך שהתובעת טרחה, שקדה ועמדה בתוקף על זכויותיה, לרבות הגעתה לערכאה משפטית, נאותה הנתבעת לחדול ממעשיה המנוגדים להוראות החוק, בה בשעה, שהתפתחות זו הייתה נמנעת, אילו הייתה הנתבעת מתייחס ברצינות הראויה לתלונותיה של התובעת, ומטפלת בהן כראוי ובזמן". ת.ק. 1947/09 ירושלים.