תביעת ענק נ' הירשזון וצולר

קרן הפנסיה הסתדרות העובדים הלאומית הגישה (יום ה', 1.10.09), באמצעות עו"ד ארנון שגב, תביעה בסך 190 מיליון שקלים כנגד שורה של נושאי משרה לשעבר בקרן הפנסיה, ובכללם, כנגד שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון ומיכאל צולר ששימש כיו"ר הקרן ובתקופה מסוימת גם כיו"ר בנק יהב וקופת חולים לאומית.

הירשזון החל לפני כחודש לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בגין גניבת מיליונים מקופת הסתדרות העובדים הלאומית.

התביעה הוגשה בעקבות ביקורת שיזם הממונה על שוק ההון באוצר, ידין ענתבי.. מהתביעה עולה כי המדובר בפרשיה החמורה ביותר בתחום החיסכון ארוך הטווח - אם לא החמורה שבהן. התביעה עוסקת בשלוש פרשיות עיקריות בהן נושאי המשרה והדירקטורים בקרן הפנסיה, ביצעו מעשים שונים העולים כדי הפרת אמונים ורשלנות.

"כפי שנראה, בין הירשזון וצולר שררה מערכת יחסים של תן וקח", נכתב בתביעה. "צולר דאג להסתדרות ואילו הירשזון דאג לצולר ושניהם ביחד "דאגו" שאותה מערכת של תן וקח תיעשה על חשבון קרן הפנסיה שהופקדה בידיהם".

פרשיית הבונוס

בשנת 2004 קיבל מיכאל צולר בונוס בשיעור של 5% ממניות ד"ש אייפקס שנרכשו בכספי עמיתי קרן הפנסיה. לטענת התובעים מעבר לפגמים קשים שנפלו בהליכי אישור הבונוס, נטען כי עצם מתן הבונוס מקומם את הדעת שכן בניגוד לחברה עסקית בהן בעלים רשאי לעשות בכספו עצמו מה שיחפוץ , הרי שבמקרה הנוכחי הבונוס ניתן על חשבון וללא ידיעת עמיתי קרן הפנסיה.

עוד טוענים התובעים כי אין להשלים עם תשלום בונוס בסך 5% מבית ההשקעות ד"ש משום שהוא ניתן בדיעבד והתיימר לתגמל פעילות שמומנה במלואה ידי העמיתים וכן משום שהפעילות "המוצלחת" שזיכתה את צולר בבונוס נעשתה אגב הפרות הוראות הדין שאסרו על קרן הפנסיה לשלוט בבית השקעות.

פרשיית פושקין

עוד עולה מכתב התביעה כי כספי הקרן הפנסיה מימנו את משכורתו של מיקי צולר בסכום של 9 מיליון שקלים (בנוסף לבונוס של ד"ש אייפקס) וזאת במשך תקופה קצרה בת 3 שנים.

במסגרת עסקה סיבובית אפשרו נושאי המשרה להעביר דמי ניהול מקרן הפנסיה לחברת קש בשם העל תשורה אשר התקשרה בהסכם עם חברת פושקין לקבלת שירותים כאשר צולר היה בעל המניות היחיד באותה חברה.

פרשיית שיפוץ מלון הוד המדבר

על-פי כתב התביעה, בין השנים 1998 לשנת 2002 יזמו, פעלו ואפשרו הנתבעים את שיפוצו של מלון "הוד המדבר" בעלות כוללת של למעלה מ 100 מיליון שקלים.

עבודות השיפוצים הוגדרו אומנם כהשבחת המלון אולם בפועל ובדיעבד מסתבר כי שוויו וערכו של המלון לא הושבח כלל. לדברי התובעים, השקעה של 100 מיליון שקלים במלון שהיה ברור שלעולם לא יוכל להשיב את ההשקעה מהווה שימת כספי העמיתים על קרן הצבי.

לטענתם, העברת הכספים למלון נעשתה תוך סיכון כספי העמיתים, הפרת אמונים חמורה והפרת כללי ההשקעה החלים על פעילות ההשקעות של קרן הפנסיה וללא כל פיקוח ובקרה מצד דירקטוריון הקרן.