נהג ערער על הרשעה בעבירה של סירוב ונדחה

אור אדמסקי הגיש ערעור לבית משפט המחוזי בתל אביב על פסק דין של בית משפט לתעבורה בעיר שהרשיע אותו בעבירה של סירוב לבדיקת שכרות, לאחר שזוכה מעבירה של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש. על אדמסקי הושת עונש של לפסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 18 חודשים, פסילה על תנאי למשך 6 חודשים למשך שנתיים מתום מועד סיום הפסילה, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשכרות או עבירת סירוב להיבדק או בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וקנס כספי על סך 3,000 שקל או 60 ימי מאסר תמורתו. בכתב הערעור הלין כנגד אי זיכויו מעבירת הסירוב לבדיקת שכרות, ולדבריו, שיתף פעולה עם השוטרים שעצרו אותו לבדיקה, נבדק בדיקת נשיפה מספר פעמים, והסכים להיבדק בדיקת דם, שלא צלחה בסופו של דבר. לטענתו, לא הוצגו בפני בית משפט השלום פלטי הנשיפה שערך, "רצף הפלטים נקטע בדרך עלומה, ונוצר ספק בדבר תוצאות הבדיקה".

השוטר שערך את בדיקת הנשיפה העיד ששלושת הבדיקות העלו חרס לאחר שבשתיים מהן נפח הנשיפה לא היה מספיק ובבדיקה נוספת עבר הזמן. לדבריו, כאשר חשוד אינו מצליח בבדיקת נשיפה, בזמן ההמתנה עד לבדיקה נוספת, נהוג לבדוק חשוד אחר במכשיר הינשוף. "אני יכול להגיד בוודאות שאם היו פלטים נוספים לנאשם הזה הייתי מצרף אותם". בית משפט השלום קיבל את עדותו של השוטר ודחה את טענותיו של אדמסקי בעניין. בכתב הערעור נטען כי לא הוסברה לאדמסקי משמעות הסירוב לבדיקת הדם. "נדקרתי ע"י הרופאה ביד שלוש פעמים לצורך לקיחת דם, ומשהבדיקה לא צלחה והרופאה עזבה את החדר, השוטר הניח שאני מסרב לערוך את בדיקת הדם". טענה זו נדחתה על-ידי השוטר שטען שהסביר לאדמסקי על משמעות הסירוב לבדיקה ולדבריו, אדמסקי לא אפשר לרופאה, שלוש פעמים, לקחת דם מזרועו. השופט המחוזי דוד רוזן, דחה את הערעור: "בית משפט קמא פירט בהכרעת דינו את המסקנות שהובילו להרשיע המערער בעבירת הסירוב לאחר שהשתכנע כי המערער הכשיל את בדיקת השכרות הן בבדיקת הנשיפה והן בבדיקת הדם. משבית משפט קמא בחן הראיות שהונחו בפניו, ראה ושמע העדים והמערער והשתכנע כי עדות השוטרים עדיפה ואמינה בעיניו על פני עדות המערער, שנדחתה על ידו מכל וכל - לא מצאתי כי יש מקום להתערב בממצאי הכרעת הדין.

"למעלה מן הצריך, שבתי ובחנתי הראיות שהוגשו לבית משפט קמא, כמפורט לעיל, ולא מצאתי כי נפל כל פגם בהכרעת הדין של בית משפט קמא, בוודאי פגם המחייב התערבות ערכאת הערעור. בחנתי גם העונש שהושת על המערער ומצאתי כי המדובר בעונש מדוד ומתון, אשר מצוי בטווח הענישה הראוי והמקובל בעבירת הסירוב, ואשר כך, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בעונש שהושת על המערער".