חיילים בסכנה לא תופסים מחסה

לחיילים יש שיקול דעת. בית המשפט העליון ביטל (יום ה', 24.9.09) פסק דין שבו נקבעה רשלנות של חיילים אשר ירו על פלשתיני חולה נפש. מדובר באירוע בו הפלשתיני התקרב באורח מסוכן למוצב בג'נין וכשלא שעה לקריאות חיילים ולירי מתריע, נורה ברגלו. השופטים קבעו כי החיילים פעלו באופן סביר וכי לא היו צריכים לתפוס מחסה עד לבירור זהותו.

מדובר באירוע משנת 2008, כאשר אברהים אגבריה, חולה סכיזופרניה, השתחרר מבית חולים לחולי נפש ונסע במונית לג'נין. אגבריה שסבר כי הוא שוהה באום אל-פחם, התקרב בשלב כלשהו למוצב של חיילים, כשבידו שקית. החיילים חששו כי מדובר במפגע, הזעיקו את מפקדם וזה הפעיל כלפיו נוהל מעצר חשוד. אגבריה לא הגיב לקריאות החיילים או לירי אזהרה, ולבסוף נעצר רק כאשר המפקד ירה על רגלו. בבית החולים נכרתה רגלו של אגברייה.

יכלו לתפוס מחסה

אגברייה תבע באמצעות באי-כוחו, עוה"ד חוסיין אבו חוסיין ומוחמד לביב, פיצויים מהמדינה בטענה כי החיילים התרשלו בפעולה וירו בו ללא צורך, שכן הוא היה מרוחק מרחק ניכר מהמוצב ולא נשקפה ממנו סכנה. עוד טען כי החיילים יכלו לתפוס מחסה ולברר את כוונותיו.

בבית משפט המחוזי קיבלו את עמדתו ונקבע כי הייתה התרשלות מצד החיילים. החיילים, לדעת בית המשפט, יכלו "לתפוס מחסה ולנסות לברר את כוונותיו". בנוסף, הגדירו השופטים את פעולת השמירה במוצב ככזו שאינה חוסה תחת הגדרה של "פעולה מלחמתית".

המדינה הגישה ערעור על ההחלטה, ובעיקר על הקביעה כי "על החיילים הנתקלים בסכנה להקדים לתפוס מחסה". לטענת המדינה, זו "התערבות חסרת תקדים בנורמות הלחימה של צה"ל ובשיקול דעתו של חייל הלוקח חלק באירוע לוחמתי בזמן אמת".

משקל שגוי לאומדן המרחק

כאמור, בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין. זאת תוך מחלוקת בין שופטי הרוב, אדמונד לוי והמשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליעזר ריבלין, על דעתו החולקת של השופט סלים ג'ובראן. בהחלטה כתב השופט לוי כי הפלשתיני שהה באזור לגביו הוצא צו איסור כניסה ושהייה. "די בעובדה זו כדי להעלות חשד ראשוני בליבם של החיילים בדבר מניעיו". יתרה מכך, "ניתנו לו מספר הזדמנויות לעצור ולהפיג את חששותיהם של החיילים אולם הוא נראה כמי שבחר להתעלם מקריאותיהם ומאחר שהמשיך לנוע לכיוון המוצב כאשר שקית בידו על-אף הירי שבוצע לסביבתו, ברי כי חשדם של החיילים גבר באופן שהצדיק פעולת מנע ממשית".

השופט ציין כי מדובר במוצב שספג התקפות ופיגועים רבים בהם פיגועי ירי "לרבות ביום האירוע בו עסקינן".

עוד קבע כי לא ניתן לקבל כעדות מהימנה את עדות הפלשתיני על המרחק מהמוצב, זאת "נוכח מצבו הנפשי הרעוע לרבות אי ידיעתו את מיקומו בעת האירוע וחוסר תשומת לבו לכך שחלף על פני מחסום צבאי במהלך צעידתו... היה זה שגוי להעניק משקל רב לאומדן המרחק שנשמע מפיו".

שיקול דעת לחייל בשטח

בית המשפט אף דחה את קביעת קודמו כי החיילים היו צריכים לתפוס מחסה בעת סכנה. "על בית המשפט להותיר בידי גורמי הביטחון שיקול דעת רחב באשר להפעלה טקטית של כוחם. בחינת השיפוטית של פעולות אלו, תוך קביעה כי פעולה פלונית עדיפה על פעולה אלמונית, יש להותיר למקרים בהם נהיר כי שיקול הדעת היה מוטעה באופן קיצוני. המקרה הנוכחי אינו נמנה על אלה".

בהחלטה נקבע כי צורת פעולת החיילים "נכנסת לגדר מתחם שיקול הדעת אותו יש להעניק לחייל המתמודד במצבי אמת בשטח". עוד נקבע כי בדין פעלו החיילים לעצירת אגבריה באמצעות כוח הרתעתי, "גם בבחינת הפעלתם של אמצעי ההרתעה, אשר לבסוף גרמו לפציעתו של אגברייה, פעלו החיילים באופן סביר, בהתאם להוראות ונוכח מרחב שיקול הדעת הנתון לחייל הנמצא בשטח". החיילים, לדברי לוי, "לא חטאו ברשלנות".