דוחות מבקר: הוצאות בלתי סבירות בעליל

מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס מפרסם במקביל שני דוחות - דוח בנושא מערכת הבחירות האחרונה לרשויות המקומיות ודוח בנושא ביקורת החשבונות של המתמודדים בבחירות המקדימות (פריימריז) של המפלגות השונות.

עיכוב בפרסום

הדוח בנושא הרשויות הוא הראשון מתוך שניים, ופרסומו מתעכב בשל קשיים שהערימו הסיעות השונות בהגשת הדוחות. זו גם הסיבה שבגינה פוצל הדוח לשניים, וחלקו השני יפורסם בינואר 2010. 174 סיעות מקומיות סיימו את הבחירות בגרעונות כספיים, בכמה מקרים הסתכמו הגרעונות בסכומים גדולים. 37 סיעות סיימו את תקופת הבחירות בגירעון של יותר מ-100,000 שקלים, ובראשן סיעת "ירושלים תצליח בראשות ניר ברקת" עם גירעון 4,246,133 שקלים.

מימון הוצאות הבחירות על-חשבון הקופה הציבורית נועד לאפשר הליך דמוקרטי תוך שוויון בין המתמודדים ושמירה על טוהר המידות. בביקורת נבדקים באופן פרטני חשבונות הסיעות ונבחנת השמירה על ערכים אלה. התופעות שתוארו לעיל - ובהן הוצאות בלתי סבירות בעליל, הוצאות בזבזניות, התניית התשלום בתוצאות הבחירות, "ניפוח" הוצאות והעברת כספי מימון מפלגות לידי המועמד עצמו או למקורבים לו - הינן תופעות חמורות שאין להתייחס אליהן בסלחנות. את עיקר דבריו הוא מכוון לרשימתו של ראש עיריית בת ים שלמה לחיאני [ראה ידיעה נפרדת]. "לא לשם כך נועדו כספים אלה ואינני מוכן לתת להוצאות מסוג זה גושפנקה", כתב לינדנשטראוס, "אין שום הצדקה לכך שהוצאות כגון אלה יושתו על הקופה הציבורית. אינני מכיר אפוא בהוצאות אלה. הדבר יבוא לידי ביטוי בחשבונות הסיעות".

מקורות מימון לא נרשמו

15 סיעות מקומיות חרגו מתקרת ההוצאות המותרת על-פי החוק בסכומים שבין 2,474 שקלים לכ-289,623 שקלים. הוצאות רבות לא נכללו במערכת החשבונות של הסיעות. מדובר בעיקר בהוצאות על פרסומי תעמולה, סקרים, שכירת כלי רכב וכינוסי בחירות. אין מדובר רק באי-קיום הנחיות מבקר המדינה, אלא באי קיום הוראות החוק. היעדר הרישום אינו מאפשר לדעת מה היו מקורות המימון להוצאות אלה. עקב כך, לא יכול המבקר לקבוע אם חלק מן הסיעות המקומיות עמדו בהגבלות הנוגעות לקבלת תרומות והתוצאה הייתה דוח שאינו חיובי.

מה הקשר לבחירות?

צילום: [צילום: פלאש 90]

הביקורת העלתה מספר מקרים של הוצאות שהן בלתי סבירות בעליל, שאין שום קשר בינן ובין הבחירות. ביניהן אפשר למנות רכישה של פרופילי אלומיניום על-ידי סיעה אחת בסכום של 4,000 שקלים ורכישת חומרי בניין על-ידי סיעה מקומית אחרת בסכום של 12,500 שקלים. חלק מרכישות אלה היו למוצרי מזון ומכולת, המאפיינים משק בית ולא מטה בחירות. לרכישות אלה לא ניתן על-ידי הסיעות המקומיות הסבר מתקבל על הדעת.

תופעה נוספת שהמבקר עמד עליה במהלך ביקורת ההוצאות היא, כי הוצאות שניתן לקשרן למימון הבחירות נעשו באופן בלתי ראוי ולא מתוך גישה של צמצום העלויות וחיסכון בכספי ציבור, כפי שראוי שיהיה. כך למשל, למרות שמדובר בציוד שאמור לשמש תקופה קצרה, בחרו סיעות מקומיות ברכישת ציוד - כגון: ציוד מחשבים, ציוד לצילום, ציוד להקרנה ומזגנים - במקום בשכירת הציוד. במספר מקרים, נעשו הוצאות מסוג זה בשלב מאוחר של מערכת הבחירות, כאשר השימוש בציוד שנרכש היה לתקופה קצרה ביותר. אין ידוע מה נעשה בציוד זה בסוף תקופת הבחירות, וקיים חשש שהוא מגיע לידים פרטיות על-חשבון הקופה הציבורית ועל-חשבון כספי תרומות שנועדו למימון מערכת הבחירות.

עוד מצא משרד המבקר הלוואות בריבית או בעמלה בלתי-סבירה, החורגת במידה ניכרת מהמקובל במשק. בשל כך יכיר המבקר בהוצאות מסוג זה כהוצאות בחירות רק באופן חלקי ויחסי לפי הערכת סבירותן, ועל הרוכשים יהיה לכסות את יתרת ההוצאה מכיסם. לינדנשטראוס פונה למחוקק לתת דעתו לסוגייה זו, ולקבוע כללים ברורים לצמצום ההוצאות ולהעמדתן על כללי חיסכון ויעילות.

דמי הצלחה

תופעה נוספת אותה מצא המבקר היא תשלום "דמי הצלחה" לספקים ולנותני שירות, על-פי תוצאות הבחירות. בחלק מהמקרים הסתכמו "דמי ההצלחה" בסכומים הגבוהים באופן ניכר מההוצאה המקובלת בגין התקשרויות דומות במערכת הבחירות לרשויות המקומיות. מעבר להפרת החובה לנהוג בריסון ובחיסכון בכספים שמקורם במימון ציבורי, קיימת בעייתיות עקרונית בשיטת תמחור זו. התניית התמורה לנותן השירות בתוצאות הבחירות עשויה אומנם להוות תמריץ למאמץ ולפעולות חיוביות, אך בד-בבד היא עלולה לפתוח פתח לתופעות שליליות, עד כדי חשש לשחיתות ולפגיעה בטוהר המידות. "ככלל, אני סבור שראוי להימנע מהתניה כזו", כתב המבקר. "מכל מקום, אף אם נקבל במקרים חריגים שיטת תמחור זו, 'דמי ההצלחה' צריכים להיבחן על-פי כלל הנסיבות, ולהיות בסכומים שלא יעברו את גבולות הסביר". לינדנשטראוס יכיר בהוצאות כאלה כהוצאות בחירות רק במקרים חריגים וגם בהם, באופן חלקי ויחסי לפי הערכת סבירותן.

צילום: בחירות לרשויות המקומיות [צילום: פלאש 90]