העבריין מיכאל מור ישתחרר מהכלא בעוד חודשיים

בית משפט בנצרת גזר (יום ב', 21.9.09) 11 חודשי מאסר בפועל על ראש ארגון הפשיעה מנהריה מיכאל מור. זאת לאחר שהורשע בעבירות רבות של סחיטה ואיומים כלפי שוטרים ושופטים ובני משפחותיהם. עוד נקבע כי בסיום ריצוי עונשו, באשר זה יקוזז עם תקופת מעצרו, קרי בעוד כחודשיים, יורחק מור מנהריה למשך כשנה. מור עמד בלב פרשה שבה הואשמו שוטרים כי חצו את הקווים וניסו לפגוע באמצעות מטענים במור ובמשפחתו.

איים גם על שופטים

בפרשה נחשפה התנהלות חריגה בכל הנוגע ליחסי "פושעים" ואוכפי חוק בנהריה. מיכאל מור, ראש ארגון פשיעה, הפיל חיתתו תקופה ארוכה על השוטרים בנהריה. כשנחשפה ההתארגנות שלהם נגד מור, טענו השוטרים כי נאלצו לפעול בשיטות חריגות מאחר שנותרו חשופים ללא הגנה מול איומיו, שחלק מהם אף באו לידי מימוש.

עוד נחשף בהחלטה כי איומיו של מור על שוטרים, שופטים ובני משפחותיהם נחשפו במסגרת האזנות סתר לשיחותיו בעת ששהה במעצר. מור עצמו היה מודע להאזנות הסתר, ניצל האזנה זו לשגר את איומיו כלפי מערכת אכיפת החוק והשופטים.

במהלך הטיעונים לעונש ביקש בא-כוחו של מור מבית המשפט לאמץ את ה"רף התחתון" של הסדר הטיעון, קרי - תקופת מאסר לריצוי בפועל, שתחפוף את הזמן בו שהה הנאשם במעצר וביתרת הזמן - עד לתקופה של 20 חודשים, צו הרחקה מנהריה. הוא ציין כי הסדר הטיעון הושג באמצעות הליך גישור "יוצא דופן וחריג", שנועד "להביא לסיומו של 'הדם הרע'... ששרר בין הנאשם לבין אנשי המשטרה השונים". הסניגור התייחס גם לפרשת השוטרים "מניחי המטענים" ולהשפעת פרשה זו על "הלך רוחו של הנאשם". לטענתו, האיומים של מור באו בעקבות "התנהלות אנשי המשטרה בעניינו של הנאשם".

עובר לאילת

הסניגור טען עוד כי מור לקח אחריות וכי בכוונתו "לשנות את דרכיו בעתיד". הוא הודיע כי מרשו מתכוון להתגורר באילת. מור עצמו, בדבריו בפני השופטת, ביקש כי "דינו לא ייגזר על-פי 'שיקולים תקשורתיים'" כהגדרתו, וכי בית המשפט יתחשב ב"נסיבותיו האישיות".

כאמור, בית המשפט קיבל את עסקת הטיעון במסגרתה גזר על מור 11 חודשי מאסר בקיזוז תקופת מעצרו. כמו-כן, נקבע כי הוא יורחק מנהריה לתקופה של כשנה. השופטת יפעת שטרית כתבה כי "מעשיו של הנאשם חמורים הם. מעשים אלו מגלמים בתוכם חומרה יתרה בשים לב למהותם, אופיים, טיבם, ונסיבות ביצועם. אכן, העבירות בהן הורשע הנאשם והעונשים שבצידן, נועדו לאסור על צורות ביטוי מסוימות, על-מנת להגן על הערכים המוגנים של שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של הפרט, הנפגע כתוצאה מהאיומים. הדברים מקבלים משנה תוקף וחומרה נוספת, שעה שמושאי האיומים הם עובדי ציבור ובעיקר הגורמים הממונים על אכיפת החוק. איום שכזה, בנסיבות שכאלה, חותר תחת ערכי היסוד של שלטון החוק, הסדר הציבורי ובטחונו של הציבור".

עוד כתבה כי "על בית המשפט להעניק הגנה מירבית לגורמים אלו, האמונים על אכיפת החוק, על-מנת לאפשר להם לבצע את תפקידם ללא מורא. אלו הן אבני היסוד והמסד לכל חברה מתוקנת ושומרת חוק, ובלעדיהן אין".