הורשע בסיוע לעסקה בנשק ונשלח למאסר בפועל

מוסטפה עותמאן, נאשם 1, הורשע על-פי הודאתו בסיוע לעסקה בנשק. בכתב האישום נטען שביום 12.4.09 התקשר סוכן משטרתי אל אמג'ד עותמאן, נאשם 2, וביקש ממנו לרכוש 400 כדורי אקדח. השניים ניהלו מו"מ וסוכם שמחירם יעמוד על סך של 3,400 שקל, 8.5 שקל לכל כדור. הסוכן המשטרתי התקשר אל הנאשם 2 וביקש לתאם מועד ביצוע העסקה והלה השיב שישלח מישהו. לאחר כשעה התקשר נאשם 1 אל הסוכן המשטרתי וביקשוֹ להגיע לרחוב הואדי באבו גוש כדי לקיים את העסקה שבמהלכה העביר לסוכן המשטרתי את הכדורים וקיבל תמורתם סך של 3,400 שקל.

המדינה ביקשה לגזור על נאשם 1 עונש של מאסר בפועל, בהתאם לפסיקת בתי המשפט, וציינה שהוא סייע לביצוע עסקת נשק גם אם לא ידע לידי מי תגיע התחמושת.

סניגורו ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות ולהסתפק בעונש של מאסר בעבודות שירות. "היוזמה לא באה מצידו של מרשי וחלקו התמצה בהובלת הכדורים ליעדם לפי בקשתו של אחר. מדובר בעבֵרה חד-פעמית מבלי שנלוותה לה עבֵרה נוספת, מעשה שנעשה בפשטות, בתמימות, מתוך טעות, ללא תחכום". שירות המבחן המליץ על עונש של מאסר בעבודות שירות.

בפסק הדין כתב השופט נעם סולברג: "העונש הראוי בעבירות מעין זו שבביצועה הורשע הנאשם הוא אכן מאסר בפועל. שומה להבטיח את ביטחון הציבור. בדיני נפשות עסקינן. עם זאת, התרשמתי כי מדובר במעשה חד-פעמי, ככלל מתפקד הנאשם 1 כאדם נורמטיבי, משפחתו תומכת, ויש יסוד איתן להניח כי יחזור לדרך הישר. לגבי אדם צעיר שכזה, שאישיותו עדיין לא עוצבה, ישנו חשש כי שהות בבית הסוהר בחברה עבריינית תשפיע עליו לרעה. שירות המבחן עמד על כך בתסקיר, וכן גם ב"כ הנאשם 1 בטיעוניו.

"האיזון המתחייב אפוא בין חומרת המעשה ומסוכנותו והענישה המקובלת, לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם 1 הוא עונש מאסר לתקופה קצובה, חלקו מאחורי סורג ובריח, וחלקו בעבודות שירות". השופט גזר על הנאשם מאסר בפועל למשך שישה חודשים כשאת מחציתו הראשונה (בניכוי ימי מעצרו מיום 20.4.09 עד יום 21.5.09) ישא בבית הסוהר, ואת מחציתו השנייה, בעבודות שירות. כמו-כן הוטל עליו מאסר על-תנאי למשך 8 חודשים.