הכיתה לא למדה אנגלית; האם דרשה פיצוי

רחל מילשטיין תבעה את משרד החינוך, עיריית ירושלים ואת מנהלת בית הספר המסורתי בתלפיות בבית משפט לתביעות קטנות בעיר בסכום של 30 אלף שקל לאחר שבנה לא למד אנגלית.

מכתב התביעה עלה שבנה שובץ בכיתת לימוד של דוברי אנגלית וכשלמד בכיתה ט', לקו הלימודים בחוסר ניכר, והכיתה הפסידה שעות לימוד רבות. התובעת ביקשה שבית המשפט יחייב את הנתבעים לשלם לה סכום של 30,000 שקל, על-מנת שתוכל להעמיד לבנה מורה פרטי, כדי שיוכל להשלים את החסר.

המורה חלתה בסרטן

הנתבעים לא הכחישו את הטענה שבכיתה בה למד בנה של התובעת לא התנהלו לימודי אנגלית סדירים, בשנת הלימודים האחרונה. "הדבר נבע מכך, שימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים, המורה לאנגלית לקתה במחלת הסרטן ולמרבה הצער, נבצר ממנה ללמד באותה כיתה. עשינו כל אשר לאל ידנו כדי למצוא מורה מחליף. בשל מחסור כללי במורים לאנגלית, מציאת מורה מחליף לקחה זמן, ואולם בסופו של דבר נמצא פתרון הולם, שכלל, בין היתר, התגייסות של אחת מהמורות בבית הספר, שנאותה ללמד את הכיתה בהתנדבות".

הנתבעים הוסיפו שנוכח הפסד שעות הלימוד, הוספה בחודשי הלימוד האחרונים של שנת הלימודים שעברה שעת לימוד נוספת, ובסופו של דבר עלה בידם של המורים ותלמידי הכיתה להשלים את הפער, ולהשיג את המטרות הלימודיות שהוצבו לאותה כיתה.

השופט: הפער הושלם

השופט אריה רומנוב דחה את התביעה וקבע שהתובעת לא הוכיחה עילה משפטית שתצדיק את קבלת תביעתה. "דומה כי תביעה זו יכולה לשמש דוגמה לפער הקיים, לעתים מזומנות, בין המצוי לרצוי, ולמגבלות ולאילוצים במסגרתם פועלים רשויות השלטון השונות ולחוסר האפשרות של רשויות אלה לתת תמיד מענה מושלם לצורכי הציבור".

השופט הסביר כי "הרקע הכללי לבעיה שנוצרה בכיתת בנה של התובעת, הוא מחסור חמור במורים לאנגלית במקומות רבים בארץ, ובמיוחד בירושלים. הרקע הספציפי לבעיה שנוצרה בכיתת בנה של התובעת הוא, בעיקר, מחלה קשה בה לקתה המורה שהייתה מיועדת ללמד באותה כיתה, וזאת ימים ספורים בלבד לפני תחילת שנת הלימודים. הנתבעים תיארו את המאמצים שעשו על-מנת למצוא מורה מחליף לאותה כיתה, ולא הוצגה בפני תשתית עובדתית אשר בהסתמך עליה ניתן לקבוע, כי הם התרשלו בטיפולם בעניין, או שהזניחו במודע את חובתם כלפי התלמידים. כפי שציינתי, בסופו של דבר נמצאו מורים מחליפים ואף הוספה שעת לימוד בכיתה. לדברי המורה שהעידה בפניי, וכך גם לדברי המנהלת, בסופו של דבר עלה בידם של המורים והכיתה להשלים את הפער שאין חולק כי היה קיים, ולהשלים את החסר, ואין לי סיבה לפקפק בדברים אלה".

בנסיבות העניין, התובעת לא חויבה בהוצאות.