"פעל בדפוס פיתוי וציד"

בית המשפט התיר (יום ב', 7.9.09) לפרסם את נאומי הפתיחה במשפט האונס ועבירות המין המיוחסים לנשיא לשעבר משה קצב.

התביעה טענה כי קצב "נהג לנצל את רום משרותיו הציבוריות ואת המעמד שלו כשר וכנשיא מדינה על-מנת לתקוף ולהטריד מינית את הכפולות לו אותן בחר בשימת לב". לטענת התביעה קצב פעל "בדפוס פעולה במשך שנים של פיתוי וציד, תוך שהוא משתמש ביכולת שלו לקרב אליו את העובדות, להתעניין בהן, להחמיא להן, לתת לכל אחת מהן, תחושה של נבחרת בעיני הבוס הגדול. במקביל, ולשם הזהירות, הפעיל הנאשם כלפי הקורבנות שלו, מנגנון של השתקה, מערך שעתיד להבטיח את שתיקתן במידה ומי מהן תחליט שהיא, בכל זאת מדברת. הנאשם ואנשי שלומו, נהגו משך שנים, לשמר ולעיתים לתעד, ביוזמתם, תיעוד שכל התכלית שלו, הוא לשמש אליבי ליום הדין, במידה ויגיע".

עוד טענה התביעה כי בית המשפט יצטרך להתמודד עם קיומם של מסמכים או קלטות מהן עולה לכאורה כי "מתלוננת כזו או אחרת, חפצה בקשר, בהמשך קשר עם הנאשם, גם לאחר המעשים שהוא עשה בה". קצב לטענת התביעה, הפעיל לכאורה "עבודת מנגנון כוחנית", כדי "להכפיש את המתלוננות להלך אימים עליהן ועל עדים אחרים". עוד נטען כי באמצעות המנגנון המדובר דאג קצב לכך "שהמתלוננות תישארנה שקטות ופוחדות". התביעה הדגישה כי אין מדובר ב"אנס הכוחני, עם הסכין בסמטה אפלה". לא היה לכך צורך "די היה ברום המשרה, על-מנת לאפשר לנאשם לבצע את זממו במתלוננות, אבל כשנדרש כוח פיזי, כשהנאשם טעה לחשוב, שדי במעט כוח כדי להשיג את ההסכמה הזאת וכדי להבטיח במקביל גם את השתיקה, הוא לא היסס להפעיל גם כוח כזה".

מעמדו של קצב, "הפער העצום" בינו לבין המתלוננות "והיותן נתונות למרותו וחששן למשרתן, כל אלה גרמו למתלוננות בדרך כלל, לסרב לנאשם באופן עדין ומחושב, ברור, אבל תוך שמירה מוקפדת מאוד על כבודו כל העת. אף אחת מן המתלוננות, לא רצתה לשבור את הכלים ולא רצתה לסכן את משרתה, או את המעמד שהיא זכתה לו במסגרת העבודה, כולן קיוו כי הן תצלחנה לסרב למעשים, ולהישאר בכל זאת במקום שבו הן נמצאות. בחלק מן המקרים, פעלה מי מן המתלוננות, באופן שיכול אולי לעורר תהייה, בדבר טיב התגובה ותבונתה, או בדבר מידת ההתנגדות שהובעה כלפי חוץ".

התובעת ציינה כי המתלוננות כלל לא הגיעו להתלונן במשטרה מיוזמתן אלא נקראו אל החוקר וגם אז "כל אחת מהן, העדיפה להמשיך לשתוק, על פני להגיש תלונה ולהתעמת עם הנאשם, ועם הסובבים אותו. את מה שעשה להן הנאשם". לטענתה כוונת התביעה להציג ראיות המעידות על התנהלות דומה כלפי כפופות לו ובית המשפט "הוא שיקבע בסופו של דבר, את הלך הנפש של הנאשם ואת הפרשנות שצריך לתת לחיבוקים האלה שהוא חיבק אותן".

ההגנה: מסמכים המפריכים את עדות המתלוננת הראשית

מנגד, ההגנה טענה כי בידיה מסמכים "המפריכים באופן ברור את עדות המתלוננת הראשית". פרקליטו של קצב, עו"ד אביגדור פלדמן התייחס לכוונת התביעה להעזר בעדות פסיכיאטר. הדבר מעיד לטענתו על חולשת התביעה "הנזקקת לקביים". הוא הוסיף כי אינו מתנגד להבאתו של פסיכיאטר, אדרבה שיסביר "מדוע המתלוננות כל כך פתטיות, מדוה התלונה שלהן היא תלונה שמתגלגלת, תלונה שכלולים בה שקרים...שיבוא ויסביר שמתלוננות בעבירות מין אכן רוצות את קרבתו של האנס, כותבות מכתבים לאנס, שוכחות את הפרטים המשמעותיים, משקרות כי הן לא זוכרות כי הן לא יודעות".

פלדמן הוסיף כי ההגנה תאבק במה שהגדיר ניסיון התביעה לייצר דמוניזציה לקצב, "דמוניזציה שמורכבת לכאורה, ממעשים דומים, מהאמירות על מנגנון, מהאמירות על כוח, מהאמירות על מתלוננות כנועות ונכנעות, מהאמירות על שיטה, מהאמירות על מעשים מגונים. את האישומים יש להוכיח לגופם".