נהג שיכור ערער על הרשעתו ונדחה

דמיטרי מנדיץ הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעיר שהרשיע אותו לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, אי-ציות להוראת שוטר, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה ללא ביטוח תקף ונהיגה ללא רישיון רכב תקף.

בכתב האישום נטען ששוטרים בדקו את רכבו של מנדיץ, מסוג פורד, באזור התעשיה בחולון, וגילו שרישיון הרכב שלו אינו בתוקף. מיד לאחר מכן התפתח דין ודברים בין הצדדים ומנדיץ נכנס לרכבו יחד עם אחיו ונמלט מהמקום למרות שהתבקש לעצור.

בית משפט לתעבורה הטיל על מנדיץ מאסר בפועל לתקופה של שנה וכן הפעיל במצטבר מאסר מותנה של שמונה חודשים, אשר נגזר עליו כעשרה חודשים לפני מועד האירוע נשוא הדיון. כמו-כן נפסל מנדיץ מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים וכן הופעל במצטבר עונש פסילה מותנה של ששה חודשים (שהוטל יחד עם המאסר המותנה) וכן מאסר על תנאי.

למנדיץ, שנוהג משנת 2002, הרשעות תעבורה קודמות ולחובתו גם הרשעות קודמות בעבירות פליליות של רכוש ואלימות. הרשעתו האחרונה בעבירות תעבורה הייתה בגין נהיגה בשכרות והוא נשא בעונש מאסר של ששה חודשים בעבודות שירות בשל עבירות פליליות.

הודעת הערעור התרכזה בשני נושאים עיקריים: האחד - הטענה שמנדיץ הוא שנהג ברכב (לא הייתה מחלוקת שמנדיץ היה נתון בפסילה, ורישיון הנהיגה שלו פקע ואף רישיון הרכב לא היה בתוקף); השני - הטענה כי נהג בשכרות. לדבריו, זיהויו כמי שנהג ברכב לא היה ודאי וחל בלבול בין עדויות השוטרים, כמו-כן שלא היה שיכור. המדינה ביקשה לדחות את הערעור ולהשאיר את פסק הדין על כנו.

השופט זאב המר דחה את הערעור. לדבריו, מנדיץ הציג מספר גרסאות בעניין זהות הנהג: "תחילה הכחיש במשטרה שהרכב הוסע מהמקום, אחר כך בבית המשפט כבר לא חלק על-כך שרכב הפורד נסע, אולם טען כי איננו יודע מי נהג בו והיום שמענו, כי כנראה אחד החברים של אחיו, שהוא איננו יודע את זהותו. ברם, העדויות מצביעות על-כך, ללא כל ספק, כי מדובר במערער, אשר הסיע את רכב הפורד כאשר ניסה להימלט עימו מהמקום (כנראה לאחר שהשוטרים גילו שרישיון הרכב איננו תקף)".

עוד ציין השופט כי מיד כשנעצר מנדיץ, נמצאו בכיסיו מפתחות רכב הפורד. "המערער לא הסביר כיצד ומדוע היו ברשותו מפתחות הרכב, אם מישהו אחר נהג. כמו-כן ראוי להוסיף, כי המערער אישר בהודעה שמסר במשטרה את פרטי לבושו, כפי שתוארו על-ידי השוטר".

בעניין השכרות קבע השופט שהשוטרים העידו שבדיקת הנשיפה נכשלה. "המערער נלקח לבית החולים, על-פי הסכמתו, ליתן בדיקת דם, אולם בבית החולים סירב. משום מה השוטר, שעל-פי דרגתו הוא שוטר ותיק, לא פעל כמתחייב בסעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 ולא הסביר למערער את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימת דם. יחד עם זאת, אין מניעה כי הסירוב לעבור בדיקת דם תשמש כראיה חיזוק לראיות האחרות, שהרי ההלכה היא כי הוכחת השכרות אפשרית גם על-ידי ראיות שונות, לאו-דווקא ראיה מדעית כמו מתן דגימת דם או נשיפה... לעדויות השוטרים על מצבו והתנהגותו של המערער אפשר להוסיף כחיזוק, את עובדת סירובו לתת דגימת דם, בלי לתת לכך הסבר סביר ומתקבל על הדעת".