סיפקה מיטה באיחור והעניקה ללקוחה הנחה

שני זרקון תבעה את אייס רשתות שיווק - מוצרי צריכה בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 6,000 שקל בגין איחור באספקת מיטה. מכתב התביעה עלה שזרקון רכשה מרשת 'אייס' מיטה וארון תמורת 900 שקל והארון סופק בו-ביום. 'אייס' התחייבה לספק את המיטה בתוך 14 ימי עסקים באמצעות חברת 'אנ"פ רהיטים יפים בע"מ', המעניקה לה שירותי הובלה. לדברי זרקון, 'אייס' סיפקה את המיטה באיחור של שלושה ימים, ולא הודיעה מראש שהמיטה לא תסופק בימים שתואמו עמה. "במועד השני השלכתי את מיטתי לאשפה, ומאחר שהמיטה החדשה לא סופקה, נאלצתי לגשת לסניף הנתבעת ולשאול ממנה מזרן".

אייס השיבה בכתב ההגנה שהאחריות רובצת לפתחה של אנ"פ והיא הגישה כנגדה תביעה צד ג' וביקשה לדחות את התביעה נגדה. אנ"פ טענה להגנתה שעקב תקלה באחת המשאיות, המיטה לא סופקה בזמן ונציגיה עמדו בקשר טלפוני עם זרקון והודיעו לה שלא יגיעו באותו יום. "בעקבות מחדלנו לספק את המיטה החלטנו לזכות את התובעת בהנחה משמעותית על דמי ההובלה, והיא שילמה למוביל סך של 100 שקל במקום 250 שקל". אנ"פ ביקשה לדחות את התביעה.

השופט אריה רומנוב דחה את התביעה ואת תביעת צד ג' ללא חיוב בהוצאות. "לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי להעדיף את גרסת אנ"פ להתרחשות הדברים כפי שהם עולים מטענתה השנייה של התובעת, שכן הגרסה שהוצגה בפני בהקשר זה, הייתה משכנעת מזו של התובעת. לפיכך, לא מצאתי כי התנהלות אנ"פ הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין. כידוע, תקלות עלולות להתרחש, והן מתרחשות דבר-יום-ביומו. נראה לי, כי בנסיבות העניין, אנ"פ נהגה בהגינות עם התובעת, הן בהתחשב בהנחה שניתנה לה על ההספקה, והן בהתחשב במזרן החלופי שניתן לה. פעולות אלו של אנ"פ מתיישבות עם נסיבות העניין ועם עלותה של העסקה - כ-900 שקל. לא רק זאת, אלא שיש בהתנהלות זו כדי לפצות באופן מספק את התובעת, גם בגין האיחור בהספקת המיטה, כפי שכבר קבעתי לעיל.

"אני רואה צורך לציין, כי לא ברור לי על-סמך אילו נתונים ביססה התובעת את תביעתה לתשלום פיצויים בסך 6,000 ש"ח, כאשר עלות העסקה עמדה על 900 שקל בלבד, האיחור בהספקה עמד על שלושה ימים, התובעת פוצתה בהנחה בסך 150 שקל על דמי ההובלה, והיא קיבלה מזרן חלופי עד להספקת המיטה. לא מצאתי כי גובה הפיצויים שנתבע עומד ביחס סביר לפני המציאות. יצוין, כי התובעת טענה שבשל כך שהמתינה לשווא לאספקת המיטה ביום 12.3.09, היה עליה לבטל אירוע שהיה לה באותו ערב, דבר שהסב לה עוגמת נפש רבה. דא עקא, שהתובעת לא ידעה לומר מה היה אותו אירוע שנאלצה, לדבריה, לבטל".