יוזמה: סיוע מיוחד למשפחותיהם של קורבנות רצח

שר הרווחה והשירותים החברתיים, יצחק הרצוג, פועל לשנות את חוק נפגעי עבירה תוך שימת דגש על סיוע מיוחד שיוענק למשפחותיהם של קורבנות עבירות של רצח והמתה. הרצוג סבור כי החוק הקיים אינו מספק את המענים הנדרשים לטיפול באוכלוסיית נפגעי עבירה ובוודאי כאשר מדובר בעבירה פלילית.

לדבריו: "החברה בישראל אלימה וקורבנות תמימים משלמים מחיר נורא. החוק הקיים היום אינו נותן מענה למי שנאלצים להתמודד עם השלכות האובדן, הכאב והטראומה שנכפו עליהם במפתיע ובעל-כורחם. זהו מצב בלתי נסבל. מדובר במשפחת שכול שראוי לתת לה מענים ראויים בהתאם לנסיבות הקשות אליהן נקלעו". הרצוג העלה את הנושא בישיבת הממשלה אתמול והודיע כי בכוונתו להביא הצעת החלטה מפורטת לשינוי החוק בהקדם.

מתוך הכרה בצורך לתת מענה רחב יותר לנפגעי עבירה ובני משפחותיהם, יזם הרצוג הקמתה של ועדה מיוחדת שתכליתה: גיבוש תוכנית כוללת בנושא זכויות עבירה תוך הצגת המלצות לביצוע. הוועדה, בראשות המשנה למנכ"ל משרד הרווחה, מנחם וגשל, ניתחה את סוגיית שירותי הסיוע הטיפוליים והכספיים הניתנים לנפגעי עבירה בשלושה ממדים: צרכי הנפגעים, המענים הקיימים הניתנים כיום והמענים הנדרשים. הוועדה פעלה השנה עם עשרות מומחים בתחומים שונים.

פרק ייחודי בדוח מתייחס לנפגעי עבירות המתה - רצח והריגה. נפגעי עבירות המתה הם בני המשפחה הגרעינית: בת/בן זוג בעת המוות, ילדים, הורים, אחים או אפטרופוס. למרות שהעבירה הפלילית לא כוונה ישירות אליהם אלא כלפי יקירם, הם אלו שנותרו עם האובדן, הכאב והטראומה שממשיכים ללוות אותם כל חייהם.

על-פי הדוח שהוגש לשר הרצוג, מצב ייחודי זה מחייב מתן סיוע נפשי פרטני וליווי לאורך זמן. עוד קובע הדוח, כי ההתייחסות למצוקתם של נפגעי עבירות המתה מחייבת גישה רב-מקצועית בתחומי רווחה, בריאות ומשפט, וכן איגום משאבים בין-שירותיים ובין-ארגוניים.

אין גורם ממלכתי או ציבורי האחראי לטיפול בנפגעים

בישראל אין כיום מענים חוקיים, מדיניות מגובשת או מערכות טיפוליות ומקצועיות שייעודן סיוע וליווי של קורבנות עבירות המתה בטווח הקצר והארוך. המענים הקיימים הם מועטים, חלקיים ומבוססים על ארגונים מהמגזר השלישי ומתנדבים (ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, מרכז נגה, נעמת). בנוסף, סיוע זה ניתן רק לחלק מזערי מהאוכלוסיה הנזקקת.

מחקרים מצביעים על קשר בין נסיבות מוות, בעיקר מוות טראומתי ובלתי צפוי, לבין התמודדות בני המשפחה עם האובדן, כמו-כן מתוארת פגיעה נפשית קשה ביותר של בני המשפחה, בהשוואה לסוגי אובדן אחרים. הורים שילדם נרצח מתייחסים לרצח כאל אירוע שהרס ושינה את חייהם באופן מוחלט והפוגע במכלול תחומי החיים, האישיים, התפקודיים, החברתיים, הרגשיים והמשפחתיים. לצד זאת, בני המשפחה מוצאים עצמם נאבקים גם מול הממסד.

פשיעה אלימה היא סוגייה חברתית שנפגעיה באים מכל השכבות החברתיות, ללא אבחנה על-פי גיל, מגדר או מצב סוציו-אקונומי. בישראל לא קיים עד היום גורם ממלכתי או ציבורי שבאחריותו הטיפול בנפגעי עבירה (מלבד הסיוע הקיים לנפגעי טרור). זאת, למרות שמדובר בקבוצה בעלת צרכים ייחודיים, שכן בעקבות הפגיעה זקוקים נפגעי העבירה למענים למצוקות האישיות שנוצרו, הכוללים תמיכה, טיפול וסיוע. במדינות רבות קיים מערך שירותים עבור נפגעי עבירות אלימות שעניינם טיפול, הכוונה וליווי, לצד סיוע כספי ישיר שמטרתו כיסוי הוצאות.

הליך מוסדר

המלצות הדוח מציעות קשת מענים הנדרשים ממועד מסירת ההודעה למשפחה דרך המשך התנהלותם, בהתאם לאפיון הייחודי של שכול זה וכוללות:

* התערבות טיפולית פסיכו-סוציאלית מיידית וכן ארוכת טווח - באמצעות כוח-אדם מיומן שהתמחה בתחום זה במרכזי סיוע ייעודיים.

* ליווי ללא תשלום בהליך המשפטי הפלילי והאזרחי - סיוע בקבלת מידע לגבי ההליך, קוד כניסה למענה ממחושב ודרך ניהול ההליכים הפליליים והאזרחיים באמצעות שירותי יעוץ וייצוג משפטיים.

* סיוע כספי מיידי - לבני משפחת הקורבן במטרה לסייע להם במימון ההוצאות הנובעות מהאבל ומהאובדן וחזרה למסלול חייהם.

* ליווי וסיוע במיצוי זכויות - באמצעות עובד סוציאלי מהרשות המקומית.

* ליווי בתהליך קבלת ההודעה המרה ופרסומה - יצירת כללים לעניין שחרור המידע לגבי האירוע באמצעי התקשורת רק לאחר קבלת ההודעה המרה על-ידי בני המשפחה, הכשרת צוותים ונוהל קבוע למסירת ההודעה המרה, ליווי בתהליך ניתוח וזיהוי הגופה.

* הקמת מרכז סיוע כחלק מתוכנית נסיונית במרכז הארץ. הדגש בתוכנית הינו מתן שירות משפטי: החל משלב החקירה הפלילית במשטרה וכן הפעלת קבוצות תמיכה.