האחות: "הילד אמר: לא הביתה, אני מפחד"

בבית משפט המחוזי בירושלים נחשפו (יום א', 23.8.09) במעט הראיות נגד האם החשודה בהרעבת בנה ובהתעללות בו. המדינה הציגה שורת עדויות של רופאים ואחיות, כשלנגד עיניהם, לטענתם, התבצעו, חלק מהמעשים המיוחסים לאם. כמו-כן הוצגו חוות דעת רפואיות משורה של רופאים הקובעות כי הסימפטומים מהם סבל הילד מקורם "חבלתי" ולא פיזיולוגי או אורגני. התובעת עו"ד מעיין אורן רימון ציינה כי בידי התביעה גם ראיות מצולמות, שצולמו במצלמה נסתרת והמתעדים מעשים שונים של האם.

לטענת באת-כוח התביעה, ברגע שהאם הורחקה מהילד "הוא החל לטרוף מזון דרך הפה באופן עצמאי, לא היה לו חום, הנגעים בעורו החלימו ולא הופיעו חדשים, והוא אינו נזקק לתרופות לשיכוך כאבים".

מקור הפגיעה - "מנגנון חבלתי"

התובעת הגישה בין היתר סיכום מחלה של ד"ר פדאו, מנהל מחלקת הילדים בבית חולים תל השומר, שקבע כי לילד אין מחלה כלשהי, וכי סימנים על עורו נובעים מ"חימום ושפשוף של העור". כמו-כן, ביופסיות שנלקחו מהילד ונשלחו לבדיקת פרופ' היס וד"ר גיבס הראו כי הילד סבל מדימומים תת-עוריים ועוריים, התקלפות של העור ופצעים, שמקורם ב"מנגנון חבלתי".

לבית המשפט הוצגו ראיות על אירועי "שליפת" צינור הזנה כאשר הפרקליטות טענה כי הדבר נעשה על-ידי האם. מדובר בשליפתו של צינור המעוגן ישירות לקיבה באמצעות בלונית. קוטר הבלונית גדול באופן ניכר מהקוטר של הצינור עצמו והדבר נועד למנוע יציאת הבלונית מהגוף. כדי להוציא את הבלונית יש להפעיל כוח.

האחיות תיארו כי באחד המקרים שמעו "בכי קורע לב" של הילד, ולאחר מכן באה האם ואמרה שהצינור יצא. בתא שהחזיקה האם נמצאו צינוריות מגולגלות.

מי הוציא את הצינור? אימא

אחת העדויות, של מתנדבת ששהתה עם הילד בעת חופשה בביתו, מעלה כי הילד הורעב לכאורה גם בביתו. המתנדבת סיפרה לאחות הראשית כי האם לא הרשתה לילד לקחת אוכל וכי באחת ההזדמנויות ראתה את הילד לוקח אוכל "רץ ומסתתר מתחת לשולחן כדי שלא יראו אותו אוכל". עדות נוספת היא של סטודנטית לרפואה שטענה כי ראתה את האם כשהיא דוחפת לבנה אצבע וגורמת לו להקיא.

באחת השבתות הגיע רופא אל הילד והילד אמר לו שהצינור בחוץ. כשהרופא שאל את הילד מי הוציא את הצינור, הוא השיב "אימא". הרופא ראה כי גם התחבושות שבהן חבש את הילד זמן קצר לפני כן הוסרו והוא שאל את הילד מי הסיר את התחבושות וגם כעת השיב הילד: אימא.

באירוע נוסף, שפשפה האם בחוזקה את חזהו של הילד. דודו של הילד שהיה במקום אמר לאם כי זה מכאיב לילד וכי הרופאים אסרו עליה בשלב זה לגעת בו "האם המשיכה, אדישה לבכיו של הילד".

הילד: לא הביתה, אני מפחד

בסופו של דבר האם הורחקה מהילד והילד הועבר לבית חולים תל השומר. האחות הראשית בבית חולים הדסה עין כרם העידה כי כשהילד הועבר לבית חולים תל השומר היא שוחחה עימו ואמרה לו: "אתה יודע שאנחנו נוסעים היום?" הוא אמר לה בפחד: "לא הביתה". היא שאלה: "למה לא הביתה?", והוא השיב לה: "אני מפחד".

עוד נחשף בדיון חשד כי האם פגעה לכאורה גם בבתה וגרמה על-ידי תלונת שווא לכך שיבצעו בה ללא צורך ניתוח תוספתן.

אל תעשי הצגות

האם עצמה העידה במהלך הדיון על תנאי מעצרה. היא טענה כי במשך כיומיים וחצי נאלצה לצום כיוון שלא סופק לה אוכל כשר. כמו-כן כאשר לא הרגישה טוב והחובש קבע שיש לפנותה לבית חולים הקצין אמר: "לא אל תעשי לנו הצגות לא תכנסי לבית חולים". כמו-כן טענה כי אחת העצירות נטלה את המזרן שלה וגם לא אפשרו לה להוציא את העדשות.

המשטרה דחתה את טענות האם ותהתה מדוע האם לא הגישה תלונות לבית משפט לעניינים מנהליים.

בתום הדיון, קבע השופט משה רביד כי על שירות המבחן להכין תסקיר מעצר ולהגישו עד 31.8.09 וכי באותו יום ייערך דיון בתנאי המעצר.