סלקום לא ביטלה חבילת שירותים ותפצה

רפאל יפרח תבע את חברת סלקום בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שהשתהתה בביטול חבילת שירותים. מכתב התביעה עלה שיפרח רכש חבילת הודעות וחבילת משחקים לטלפון נייד, אך אלו לא בוטלו למרות שביקש זאת שוב ושוב. יפרח ביקש להטיל על סלקום הוצאות לדוגמה וללא הוכחת נזק בהתאם לחוק הגנת הצרכן.

לדבריו, בחודש ינואר 2009 פנה לסלקום וביקש לבטל הן את חבילת ההודעות והן את חבילת המשחקים ולהפתעתו, התברר לו באפריל 2009 שסלקום ממשיכה לחייבו בתשלומים בגין שירותים אלו."על-פי החוק הייתה הנתבעת צריכה לבטל את העסקה בתוך שלושה ימי עסקים מיום קבלת הבקשה". לטענתו, ביוני 2009 ביטלה סלקום רק את חבילת ההודעות, וזיכתה אותו בגין 4 חודשים אחורה, אולם לא ביטלה את חבילת המשחקים והמשיכה לחייבו בגינה אף לאחר 19 ליולי 2009.

סלקום טענה בכתב ההגנה שלא ביטלה את העסקה עקב טעות שנעשתה בתום לב ושתוקנה במהירות האפשרית. "חבילת ההודעות בוטלה כחודשיים לאחר הודעת הביטול וחבילת הגלישה בוטלה כשלושה חודשים לאחר הודעת הביטול". סלקום הוסיפה שהציעה ליפרח פיצוי בזמן אויר ושובר לארוחת בוקר וביקשה לדחות את התביעה.

השופט אברהם טננבוים חייב את סלקום לשלם ליפרח הוצאות לדוגמה בסך של 10,000 שקל. "המציאות היא שאין לך אזרח בישראל שאיננו מוקף ומחויב בעסקות מתמשכות על כל צעד ושעל. כל משפחה מנויה בדרך כלל על מספר קווי טלפון (נייחים וניידים), משלמת חשבונות חשמל, מים, גז, ארנונה, מיסים אחרים, כבלים, לווין, חברות אשראי, ועוד כהנה וכהנה. אין כל אפשרות תיאורטית ומעשית שאדם מן הישוב יוכל לעקוב אחרי כל חשבונותיו ולדקדק ולהבין בהם היטב. ויושם לב שמדברים אנו על כמות החשבונות שאנו מוצפים בהם, אך ידוע לכל שאין זה פשוט להתמצא בחשבונות מעין אלו. עלינו להגיע למצב שבו האזרח יוכל לבטוח בחברות ובעסקים המוציאים לו את חשבונותיו. מצב שבו מי שנתן הוראת הינתקות משירות כלשהו יהיה סמוך ובטוח שזה יתבצע במועד ועל-פי הוראותיו. איננו יכולים לקבל מקרה שבו צרכן נתקל בקשיים בבואו לבטל עסקה והחברה עושה כרצונה וממשיכה לחייבו בגין אותו שירות. לא ניתן לקבל מצב שבו צרכן חסר אונים מוצא עצמו 'מחזר' אחרי החברה בבקשות חוזרות ונשנות לביטול השירות. מקרה שבו והחברה, על-אף הבטחותיה לביטול העסקה, ממשיכה ומחייבת הלקוח בתשלומים, לעיתים אף ללא ידיעתו.

"אציין כי אינני סבור שמדובר בכוונה תחילה, אך אלו מסוג הטעויות שאין אפשרות להשלים עימן. נדגיש כי אין זה אינטרס רק של הלקוח אלא גם של החברות המספקות את השירות. כיום, אחד החששות של האזרח מרכישת שירותים הוא מכך שאת השירותים אולי לא יקבל אך את החשבונות בוודאי. עלינו לשאוף למצב ההפוך שבו איש לא יחשוש, לטובת העוסקים והצרכנים גם יחד. אשר לכן, אם יש כאלו אשר מוצאים את הזמן והכוח לבדוק את חשבונותיהם בפרטים, ואף להגיש תביעות בגינן, מבצעים הם שירות ציבורי ביצירת אווירה טובה יותר. הם נוקטים בפעולה שהרבה יותר היו צריכים לעשות אך אין בידם. ממילא יש לעודדם ולא להיפך. יכולה כמובן לעלות טענה כי ריבוי תובעים יפגע בעוסקים וממילא בצרכנים. אך קשה לקבל זאת. אם העוסקים ומספקי השירות ינהגו כיאות, לא תהיה כל טענה ותואנה לתביעה. אך לא זהו המצב. במקרה שלפנינו ישנן למעשה שתי הפרות שכן התובע המשיך להיות מחויב בעבור שתי חבילות שונות. תיאורטית ניתן היה לפצותו בסכום מקסימלי עבור כל אחת מהן. לאור כלל הנסיבות, דומה שדי בפיצוי המקסימלי לגבי הפרה אחת".