"התנדבה" לשלם אגרה ותבעה את העירייה

רותי בסון תבעה את עיריית ירושלים בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 10,000 שקל לאחר ששילמה סך של 4,427 שקל בגין אגרת תיעול לפי חוק עזר לירושלים. לדבריה, האגרה שולמה לאחר שהוריה רכשו דירה משלושה מוכרים על-פי חוזה מיום 15.03.2009 והעירייה אילצה אותם לשלם חוב לא שלהם אלא של המוכרים. "לא היה מקום לדרוש את תשלום החוב מהורי או להתנות את מתן האישור לטאבו בתשלום חוב אגרת התיעול. הנתבעת לא פעלה לגביית החוב מהמוכרים במשך שנים, אף שהייתה מחויבת לעשות כן והחוב שולם תחת אילוץ".

העירייה השיבה שחוב אגרת התיעול התגבש בשנת 1995, לפני מכירת הדירה להוריה של בסון, ונזקף לחובתם של המוכרים. לדבריה, אכן סירבה להנפיק אישור לטאבו מבלי שישולם חוב אגרת תיעול, אולם לא אילצה את בסון ו/או את הוריה לשלם את חוב אגרת התיעול, וגם לא דרשה מבסון או מהוריה לשלם את החוב. "התובעת והוריה החליטו לשלם את חוב אגרת התיעול משיקוליהם הם. התניית מתן אישור לטאבו בתשלום חוב אגרת התיעול אינה בגדר אילוץ במובנו המשפטי". העירייה ביקשה לדחות את התביעה.

השופט מוריס בן עטר קיבל את טענת העירייה ודחה את התביעה וחייב את בסון לשלם לעירייה 500 שקל הוצאות משפט. "חוב אגרת התיעול היה רשום אצל הנתבעת על שם כפלאווי, כפי שעולה מהקבלה על התשלום שצורפה לכתב התביעה ושהשם המודפס בה הוא "כפלאווי", כך שטענת התובעת שהיא והוריה אינם קשורים לחוב ואינם חייבים בו, היא נכונה, אולם אין בכך כדי להועיל לתובעת. משבחרה התובעת לשלם את חוב אגרת התיעול, משיקוליה היא (ומן הסתם, לשם קבלת האישור לטאבו לשם העברת הזכויות בדירה על שם הוריה), על-אף שהחוב לא היה שלה או של הוריה, מנועה היא מלטעון כיום שעל הנתבעת להשיב לה את הסכום ששילמה מאחר ולא היא ולא הוריה היו חייבים לשלם אותו. קל וחומר שכך המצב לאחר שמן הסתם כבר נעשה שימוש באישור לטאבו, שהונפק בעקבות תשלום חוב אגרת התיעול. התובעת, מסיבותיה היא, התנדבה לשלם חוב של כפלאווי, אף שלא הייתה מחויבת לעשות כן, ואין היא יכולה לתבוע השבת הסכום ששילמה, בטענה שלא הייתה מחויבת לשלמו.

"אין לתובעת ולהוריה לבוא בטרוניה אלא לעצמם, שלא דאגו להבטיח את תשלום החוב על יד המוכרים באמצעות הוראות חוזה המכר. מידת הטרוניה של התובעת והוריה לעצמם גדולה שבעתיים, מאחר וחוזה המכר כולל גם כולל הוראות מתאימות בעניין, שלו רק עמדו הורי התובעת על קיומן, כלל לא היו נקלעים למצב שבו יידרשו לשלם חוב של המוכרים לנתבעת לשם קבלת האישור לטאבו הדרוש לשם העברת הזכויות בדירה על שמם". השופט הוסיף שהעירייה נקטה בפעולות מסוימות לגביית החוב, אך התקשתה לאתר את המוכר, כפלאווי, כפי שהורי התובעת התקשו לאתרו.