בג"צ: נוהל איחוד משפחות אינו הוגן

המסורבים הפלשתינים זכאים לשימוע. בית המשפט העליון הורה (יום ד', 12.8.09) למשרד הפנים לערוך שימועים לפלשתינים שהגישו בקשה לאיחוד משפחות ובקשתם סורבה על-רקע "מניעות ביטחוניות". זאת בטרם ניתנה החלטה בבקשה. דעת רוב השופטים, נשיאת בית משפט העליון דורית ביניש והשופט אליקים רובינשטיין, מול דעתו המתנגדת של השופט חנן מלצר, קבעו כי הנוהל הנוכחי לבדיקת בקשות על-ידי משרד הפנים אינו מעניק לפלשתינים הזדמנות הוגנת.

מדובר בעתירה של מספר פלשתינים המבקשים להתאזרח בישראל על-ידי נישואין עם אזרח ישראל, וכן האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט נגד הנוהל הנוכחי של משרד הפנים לבדיקת בקשות לאיחוד משפחות ודחייתן. כיום הנוהל קובע כי פלשתיני שבקשתו לאיחוד משפחות נדחתה, על-רקע מניעות ביטחוניות, יכול לבקש שימוע מאוחר, לאחר הסירוב.

פגיעה בהזדמנות הוגנת

נוהל זה זכה לביקורת של השופט אליקים רובינשטיין, אשר קבע כי "שימוע מאוחר" פוגע "בהזדמנות הוגנת" של המבקש שהיא "עיקרה של זכות הטיעון". זאת מאחר "שמצב הדברים נוטה כבר לרעת המבקש: לפניו משימה לשנות את עמדת הרשות לאחר שכבר נתגבשה, ופעמים אף ניתן לה פומבי והדבר אינו פשוט מטבע האנוש". הוא הוסיף כי שימוע מאוחר "פוגם גם במראית פני צדק ובכך עלול לפגוע באמון הציבור ברשות".

זכות טיעון מאוחרת בצורה של "השגת הפרט על ההחלטה" היא מעין "העברת נטל" של חובת שימוע מ"כתפי הרשות לכתפי הפרט. חובת השימוע אינה מוטלת כביכול על הרשות אלא תלויה בהתעקשות הנפגע להשיג על ההחלטה בעניינו, מה שעלול להביא אצל חלק מהאנשים לויתור מתוך פסימיות וחוסר אמונה ביכולת לשנות".

לאחוז את השור בקרניו

עוד דחה השופט טענת המדינה כי "קיבוע השימוע" כזכות מוקדמת עלול "להרחיב" את תופעת השהייה הבלתי חוקית ובמקרים שונים בהם קיימת מניעה ביטחונית "כמעט להנציחה". לדבריו יש "לאחוז את השור בקרניו", שכן אילו מדובר היה במציאות שבה כשזוהתה מניעה ביטחונית "היו נעות אמות הסיפים והרשויות היו פועלות במהירות ובנחישות אולי יכולת לומר, תתקבל החלטה ויקויים השימוע לאחר מכן. אך לא בכך מדובר, אין זו הפרקטיקה. .. במקרה הרגיל בו מדובר בשוהים המצויים בתחום ישראל בגדרי משפחתם תקופה ארוכה, יש לקיים את השימוע בטרם החלטה".

נדחתה טענה נוספת כי במקרים בהם המבקש אינו יכול להחשף למידע מודיעיני "אין טעם בעריכת שימוע". קביעה זו "שומטת את הקרקע מתחת לעקרון השימוע. תכלית השימוע היא השמעת עמדה בפני הרשות ללא שזו קבעה דעה קדומה או מגובשת, כך שאין בידי הרשות לקבוע מראש באילו מקרים השימוע הינו חסר טעם...ישנו חשש למדרון חלקלק שמא מתן פטור לרשות מעריכת שימוע במקרים בהם נראה הוא מיותר בעיניה יימתח מטעמי יעילות או נוחות מעבר לנחוץ".

לאמץ נוהג של עורך דין "נאמן"

עם זאת, במקרים חריגים "בשעה שיש דחיפות ביטחונית או פלילית של ממש בקבלת ההחלטה וביצועה.. אפשר ליתן שימוע מאוחר" כתב השופט והוסיף כי ראוי שמקרים אלו יהיו בגדר "המיעוט החריג" ויהא על הרשות להיות מסוגלת להסביר באופן משכנע מדוע הייתה דחיפות ביטחונית כזו שהצדיקה את החריגה מהכלל השימוע המוקדם במקרה הספציפי".

נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש שהצטרפה לעמדת השופט רובינשטיין הוסיפה כי הגיעה העת לאמץ נוהג הקיים בכמה מדינות לפיו "ממונה עורך דין נאמן לייצוגו של אדם אשר אינו יכול לקבל את החומר שנצבר נגדו מטעמים של חיסיון ביטחוני". היא ציינה כי ההצעה להסדר זה אינה חדשה ונראה כי "בשלה העת" לבחון פתרון שיהיה בו "מענה ולו חלקי לקושי האינהרנטי שבין הצורך בשמירה על בטחון המדינה תוך הגנה על חיסיון המידע לבין זכותו של הפרט להתמודד עם המידע המיוחס לו המתעורר אצלנו באופן תדיר במסגרות שונות".