עמותת שב"י: שפעת החזירים - נקמה של הטבע

בשנים האחרונות אנו מותקפים על-ידי מספר מחלות זיהומיות קשות, ובכללן "הפרה המשוגעת", שפעת העופות, סארס ולאחרונה שפעת החזירים. עמותת שב"י - שחרור בעלי חיים - טוענת כי המשותף לכל אלו הוא שמקורן בפעילות משקי החי, שבהם מגודלים בצפיפות ונשחטים כמאה מיליארד בעלי-חיים מדי שנה.

לדברי העמותה, נראה כי חריפותן של המחלות הללו הולכת ומתגברת. ממחלת "הפרה המשוגעת" מתו עד כה 206 אנשים, רובם באירופה. סארס גרמה למותם של 774 אנשים בין 2002 ו-2003, מתוך כ-8,000 אנשים שנדבקו, ובשפעת העופות חלו 552 ומתו 269, על-פי נתונים של ארגון הבריאות העולמי (WHO). כמו-כן, סארס ושפעת העופות גרמו לנזקים כלכליים רבים, כולל 20 מיליארד דולר של הפסדים לתעשיית התיירות באסיה בלבד.

שפעת החזירים צפויה להדביק כרבע מהאוכלוסיה ועלולה להרוג מאות אנשים בישראל בלבד, הערכות שמרניות פחות צופות כי 30%-40% מהאוכלוסיה יידבקו, עם עלייה פרופורציונית במספר המתים מהמחלה.

העמותה מדגישה כי משקי החי הם כר פורה להיווצרות מחלות זיהומיות. בעלי החיים במשקים חווים התעללות קשה על בסיס יומיומי, מעצם כליאתם, האבסתם במזון בלתי-טבעי עתיר אנטיביוטיקה והורמונים, צפיפותם הגבוהה ופרקטיקות חקלאיות נפוצות שכוללות הטלת מומים ואלימות קשה. מצבם המנטלי הקשה מחליש את המערכת החיסונית שלהם, ומגדיל את יכולתם של מחוללי מחלה להתפתח בהם.

בנוסף, לעיתים קרובות בעלי החיים כלואים בצפיפות בתוך ערימות גדולות של צואה ושתן. למעשה, בעלי החיים המגודלים במשקים בארה"ב בלבד מייצרים יותר צואה מכל האוכלוסיה האנושית כולה, מעל 39 אלף ק"ג לשנייה. צואה זו מזהמת את מי השתייה ומפיצה מחוללי מחלה.

פרקטיקות חקלאיות מסוימות גורמות במישרין להתפתחות מחלות. לדוגמא, מחלת הפרה המשוגעת התפתחה והתפשטה עקב האכלת פרות בשאריות של פרות אחרות, על-מנת לזרז את גדילתן. כמו-כן, לפי האו"ם, 50% מהאנטיביוטיקה הנצרכת בארה"ב ניתנת לבעלי-החיים במשקים - מה שמעלה את הסיכון של התפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

דוחות עדכניים שפורסמו מטעם האו"ם וגופים אחרים, קושרים בין פעילות משקי החי לבין רוב הזיהום הסביבתי, פליטת גזי החממה והרס בתי הגידול הנגרמים כתוצאה מפעילות האדם. בדומה לכך, הולכות ומצטברות העדויות לכך שמשקי החי הם מקור מרכזי למחלות זיהומיות.

דובר העמותה, תמיר לוסקי, אומר כי "התפתחות מחלות קשות במשקי בעלי החיים היא תסמין של התנאים הקשים שבהם אנו מאלצים אותם לחיות, שבתורו מהווה ביטוי לתפיסתנו אותם כאוביקטים המיועדים לייצר מזון ולא כיצורים חיים וחשים. נדרש שינוי מהותי בתפיסה זו וביחסינו אל בעלי החיים, למען בריאותה ואנושיותה של החברה שלנו. ומשינוי תפיסתי זה צריך להגיע גם שינוי פרקטי - במדיניות הציבורית שכיום מעודדת ומסבסדת את התעשיות האכזריות, המזהמות והחולות של משקי החי, ובבחירה הצרכנית והתזונתית של הציבור".