"יש עלות בהחזקת המט"ח. אך יש בכך גם יתרון ואף רווח". כך אמר (יום ד', 5.8.09) נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, אשר השתתף בדיון על המדיניות המוניטרית שהתקיים בוועדת הכספים בכנסת.
פישר ציין כי "מדינה שיש לה רזרבות גדולות בטוחה יותר מבחינה כלכלית גם אם מתרחשים ארועים חריגים בעולם. קוריאה וברזיל למשל, טיפלו במשבר שחוו ביתר קלות דווקא בזכות הרזרבות הגבוהות שהיו להם. הריבית שאנו משלמים על גיוס השקלים דומה לריבית שאנו מקבלים על המט"ח, ולכן אנו לא מפסידים על כך".
פישר הוסיף כי "אם חס וחלילה יהיה צורך למדינת ישראל לגייס הון, יש לנו". לדבריו, במשבר הזה, המדינות שהיו להן רזרבות ונתקלו בבעיות, היו יכולות לטפל בבעיות בקלות לעומת מדינות עם רזרבות נמוכות יותר.
בתשובה לשאלות שהופנו אליו על האפשרות לקבוע יעדים ברורים לשער החליפין אמר הנגיד, כי קביעת גבול עליון ותחתון על שער החליפין נכשלה בהרבה מדינות: "ב-1997 שער החליפין היה בגבול התחתון. כך, בנק ישראל נדרש לרכוש מט"ח כדי להחליש את השקל. אז זה גרם לאינפלציה כי הבנק היה מחויב לגבול התחתון ונאלץ לפחת את השקל. יחד עם זאת, גם אם קובעים את שער החליפין, צריך להיות גמישים. אחרת המשחק מול השחקנים בשוק עשוי להיות מסוכן".
פישר הדגיש את החשיבות של הייצוא להתפתחות הכלכלה המקומית, אך הסביר כי לכולם ברור הדבר שלטווח הארוך הבנק המרכזי לא יוכל לעמוד נגד השוק לנצח. "בתקופת המיתון השפענו על שער החליפין ואני חושב שזה תרם לכך שהמיתון שלנו היה קצר יותר ממה שקרה בעולם", אמר פישר. "לפעמים מה שעושה השוק אינו מוצדק. במקרים כאלה הבנק המרכזי ירצה לפעול כדי שהשער יהיה מבוסס על מה שקורה במשק ולא על בסיס ספקולציה. בזמן זה, הציבור חושב על הצורך בתיסוף אך בהמשך יכול להיות גם מצב הפוך".
פישר ציין, כי יחד עם זאת, על התעשיינים לקחת בחשבון שבטווח הארוך הם צריכים להכניס למערכת השיקולים שלהם שער חליפין המתאים יותר לטווח הקיים.
לשאלתו של יושב-ראש הוועדה, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), בדבר תרומת בנק ישראל לאינפלציה, השיב הנגיד כי לפני שהתחיל בנק ישראל במדיניותו המרחיבה, היה קיים חשש לדיסאינפלציה. המדיניות של בנק ישראל כוונה, בין היתר, להכניס את האינפלציה לתוך היעד, אמר הנגיד. הוא ציין כי "ההערכה היא כי אילמלא המדיניות המרחיבה שלנו, היום היינו באינפלציה שלילית".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה