פיצוי למשפחה בדואית שסולקה מבריכה עירונית באופקים

המקרה הבא ממחיש עד כמה אנו עדיין חיים במדינה גזענית אוכלת יושביה. עפרה וקאיד מלאחי, בני זוג, מורים במקצועם, מהמגזר הבדואי ושלושת ילדיהם הקטינים, תושבי רהט תבעו את עיריית אופקים, ציון פרץ ואת אופקים חדשים - החברה לפיתוח אופקים בבית משפט השלום בבאר-שבע בסכום של 500,000 שקל לאחר שסולקו מבריכת השחייה העירונית באופקים על רקע הפליה גזעית. מכתב התביעה עלה שביום: 19/08/2007, בסמוך לשעה 13:00 בילתה המשפחה בבריכה, ובשלב מסוים, ניגש פרץ,
מפעיל הבריכה, לעפרה מלאחי והודיע שאינו מרשה לה לשהות בבריכה עם כיסוי ראש, מאחר והדבר "מבריח לקוחות" ודרש שתסיר את הכיסוי. לאחר שסירבה סילק אותה ואת המשפחה מהבריכה והציע שיחזרו אחרי שעות הפעילות הרגילות, החל מהשעה 17:00. משפחת מלאחי טענה בכתב התביעה שסילוקם מהבריכה נעשה מחמת הפליה על רקע גזע, דת ולאום, ובנסיבות
העניין, יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים עונשיים, בין היתר, לאור, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000, חוק החוזים
(חלק כללי) התשל"ג - 1973, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, חוק העונשין, התשל"ז 1977, וכן חוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

פרץ הודה בכתב ההגנה שמנע את כניסתה של עפרה מלאחי לבריכה, משום "שביום האירוע היו דתיים ששוחים בבריכה, רבנים שהכנסתי אותם לשחות". לדבריו, עד השעה 11:00 בבוקר,
הבריכה הייתה ריקה מאנשים ומטעמים כלכליים, נעתר לבקשתו הטלפונית, של אחד הרבנים בעיר להגיע לבריכה עם ששת ילדיו, תוך שהבטיח לו, שימנע כניסתן של נשים לבריכה, כל
זמן שהותו של הרב בבריכה.

בדיון בפני השופט עידו רוזין, הסכימו הצדדים שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה, לפי הקבוע בסעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984, ועל יסוד כל המסמכים שבתיק, ובית
המשפט לא יפסוק סכום העולה על 12,000 שקל. "יש ממש בתביעתם של התובעים כנגד פרץ-הנתבע 2, אשר ביצע כלפיהם עוולה אזרחית, משסרב לאפשר לעפרה מלאחי - תובעת 1 להיכנס
לבריכה. התובעים ביקשו להיכנס לבריכה, בשעות המקובלות, ובהתאם ללוחות הזמנים שהבריכה אמורה לפעול בהם. יש לזכור, כי הארוע ארע במהלך חופשת הקיץ, במהלכו ילדי בתי
הספר נמצאים בחופש ונוטים להגיע לבריכה לעיתים קרובות. אין זה סביר בעיני, שהבריכה היתה ריקה ביום 19/8/07 (עד בואו של הרב, בסמוך לאחר השעה 11:00). ואולם, גם אם, לצורך
העניין, הייתי מקבל את גרסתו של הנתבע 2, שעד השעה 11:00 לא הגיעו אנשים לבריכה, הרי שעדיין, לא היה מקום להורות על סגירת הבריכה, עבור משפחה אחת, הכוללת את הרב וששת
ילדיו (שבעה אנשים בלבד). אם לא די במה שציינתי לעיל, הרי שאין זה סביר בעיני שבריכה ציבורית תיסגר בהתראה כה קצרה מראש, מבלי לידע את הציבור על כך מבעוד מועד".
השופט הדגיש שגרסתם של התובעים נמצאה מהימנה, "והתנהגות פרץ- הנתבע מס' 2 פגעה בתובעים והעליבה אותם באופן משמעותי". לדברי השופט, פרץ עבר על חוק איסור הפליה
במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 כשביצע הפליה שאינה מוצדקת. "בענייננו מדובר בהפרדה שאיננה מוצדקת, כאשר סוגרים בריכה שלמה לטובת משפחה אחת, מבלי לתת התראה מוקדמת, ביישוב שאין בו בריכה נוספת, במהלך תקופת
הקיף, בהתחשב בטמפרטורה הממוצעת באזור הדרום, בהתחשב בחופש הגדול ובהעדר קיומה של חלופה סבירה אחרת". השופט הוסיף שגם בדיני החוזים יש כדי לבסס זכות לתובעים לקבלת
פיצוי: "הנתבע 2, כמי שהפעיל את הבריכה, פנה לצבור בכללותו בהצעה חוזית לפיה, מי שיגיע לתחומי הבריכה וירכוש כרטיס יוכל ליהנות משירותי הבריכה. פעולה המנוגדת לאינטרס
ההסתמכות של הקהל המגיע לבריכה וכניסתו אינה מתאפשרת, יכולה להיחשב, בנסיבות מסוימות, כפעולה שננקטה בניגוד לחובת תום הלב. יש לזכור שעל הבאים אל הבריכה לנסוע
אליה ממרחק ולהשקיע זמן ודלק, והם עושים זאת מתוך אמונה שתוכניתם להיכנס בשעריה תתגשם. כאשר הנתבע 2 מסיר בדיעבד את הצעתו להיכנס בשערי הבריכה בפני חלק מהקהל,
השקעתו נעשתה לריק, ותוכניותיו לאותו יום השתבשו. ביטול ההצעה במצב כזה הוא על פניו בלתי הוגן כלפי אותו קהל". השופט קבע שעיריית אופקים (נתבעת 1) ואופקים חדשים (נתבעת 4) אינן אחראיות לאירוע: "התובעים העידו, כי הגיעו לבריכה לפחות חמש פעמים לפני האירוע נשוא התובענה. בהתחשב בנתונים אלו, לא היה בידי הנתבעות 1 ו- 4 היכולת למנוע את קרות המקרה החד פעמי שהתרחש בבריכה שבבעלותן". בסופו של דבר פרץ חויב לשלם למשפחת מלאחי על דרך הפשרה, כאמור, סך של 10,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסכום כולל של 1,500 שקל. משפחת
מלאחי חויבה לשלם לעיריית אופקים וחברת אופקים חדשים הוצאות משפט בסך של 1,500 שקל לכל אחת. "בשולי הדברים, אבקש לציין את הערכתי לצדדים על שהשכילו להגיע להסכמה
דיונית, לפיה התובענה תתברר על דרך של סעיף 79 א' לחוק, בדרך יעילה ומהירה ובאווירה חברית ועניינית".