הכנסת אישרה את חוק הגנת השכר

מליאת הכנסת אישרה (יום ב', 3.8.09) בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הגנת השכר. הצעת החוק הייתה האחרונה בסדרת תיקוני החקיקה בדיני עבודה שהובאה לדיון בוועדת העבודה של הכנסת כחלק מעסקת החבילה בין הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים.

החוק החדש קובע מנגנון של עיצום כספי נגד מעביד שמלין שכרו של עובד, ועושה כך שלא בשל נסיבה שאינה בשליטתו. הכוונה היא למצב שבו השכר אינו משולם גם לאחר חלוף היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום השכר. הקנס הכספי על המעסיק, בסך של כ-35 אלף ש"ח בדרך כלל, יוטל בידי ממונה במשרד התמ"ת, לאחר שנתן למעביד שהלין את השכר הזדמנות לטעון את טענותיו, ולא מצא בטענות סיבה שלא להטיל את העיצום הכספי, או סיבה להפחית את סכום העיצום הכספי בהתאם לתקנות שייקבעו. על-פי החוק, על החלטת הממונה ניתן יהיה לערור לוועדת ערר. משם ניתן יהיה לערור לבית הדין האזורי לעבודה, ובערעור רשות להמשיך ולערער גם לבית הדין הארצי.

החוק מאפשר במקרים שייקבעו בנוהל, להסתפק במתן התראה מנהלית שבה יידרש המעביד להימנע מהמשך הלנת השכר, וזאת במקום לפתוח בהליך של הודעה על כוונה להטלת עיצום כספי. במקרה שהלנת השכר תימשך, או שתהיה הלנת שכר חוזרת, תהיה להתראה שניתנה נפקות כאילו הוטל בעבר עיצום כספי.

החוק מאפשר גם להטיל עיצום כספי על מזמין שירות, שמקבל מקבלן, שאינו קבלן כוח אדם, שירותי ניקיון או שמירה ואבטחה אצלו, או שירותי הסעדה לעובדיו (או שירותים אחרים שייקבעו בעתיד בתוספת לחוק), בשל הלנת שכרם של עובדי הקבלן המועסקים אצל מזמין השירות. הטלת העיצום הכספי על מזמין השירות תיעשה רק לאחר שהוטל עיצום כספי על הקבלן, נשלחה התראה על הלנת השכר למזמין השירות, וחלפו 30 ימים מבלי שמזמין השירות הביא לתשלום השכר המולן או ביטל את הסכם ההתקשרות שבינו ובין הקבלן. בכך, אמרו יזמי החוק, נותנת הצעת החוק ביטוי לחובתו של מזמין השירות שלא להיות אדיש להלנת שכר העובדים המועסקים אצלו, ולעשות שימוש בכלים שמעוגנים בהסכם ההתקשרות שבינו לבין הקבלן כדי להבטיח את תשלום שכרם של העובדים.

החוק מתקן בתיקון עקיף את חוק הגנת השכר משנת 1958, וקובע בו כי מעביד שמלין את שכרו של העובד שלא בשל נסיבה שאינה בשליטתו עובר גם עבירה פלילית, שעונשה חצי שנת מאסר או קנס בסך של כ-67,000 ש"ח. סייג לכך הוא שהעמדה לדין פלילי לא תיעשה אלא בהתאם לנוהל שיאשר היועץ המשפטי לממשלה, ורק אם השכר הולן במשך 90 ימים. סייגים אלה נועדו להבטיח הפעלת שיקול דעת בהעמדה לדין, בפרט בנסיבות חריגות כגון אלה שמספר רשויות מקומיות עומדות בפניהן, שבהן הלנת השכר היא בלתי נמנעת לנוכח הצורך לספק צורכי ציבור חיוניים. כמו-כן, בגזר הדין יובאו בחשבון פיצויי הלנה שנפסקו כנגד המעביד וגם נסיבות של טעות כנה או חילוקי דעות שיש בהם ממש, שגרמו להלנת השכר. יצוין כי במקרה שכבר הוטל על מעביד עיצום כספי, ויש כוונה להעמידו לדין בגלל אותו מעשה בשל הנסיבות של אותו עניין, יוחזר העיצום הכספי שכבר שולם.