ביניש: "תמרורי אזהרה באשר ליציבות הדמוקרטיה בישראל"

אין ספק כי הרצח שהתרחש בבר-הנוער ההומו-לסבי נתן את אותותיו בנאומה של דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון. הרצח הזה אוזכר כל כמה פסקאות, במישרין או במשתמע, בנאום אשר הקדישה ביניש למה שכינתה: "תמרורי האזהרה באשר ליציבות הדמוקרטיה בישראל", וזאת בעקבות המדד של המכון הישראלי לדמוקרטיה. ביניש דיברה בנאומה על "שיח פוליטי הגולש לא פעם לביטויי הסתה ושנאה" ועל "היעדר סובלנות כלפי קבוצות מיעוטים, היעדר הכרה בזכותו של ה'אחר' לקיים אורח חיים משלו תוך שמירה על כבוד האדם שלו". כן ציינה ביניש את "התקופה האחרונה" אשר מאופיינת ב"הגברת המתח בין חרדים לחילונים, ערבים ויהודים, והפליה ופגיעה באנשים בשל נטיותיהם המיניות".

לאור זאת, קראה ביניש בנאומה "לקיים מסגרות בהן נוכל לתת ביטוי לחשיבות הקריטית שיש להטמעה של עקרונות הדמוקרטיה... הן בפן המוסדי... והן בפן הערכי הנוגע לזכויות אדם, ליחס כלפי קבוצות מיעוט ולסובלנות כלפי השונה ממך".

מכור היתוך לבדלנות המסוכנת לדמוקרטיה

צילום: בדלנות מסוכנת [פלאש 90]

בנאומה התייחסה ביניש למעבר שערכה החברה הישראלית מכור היתוך, אשר מטשטש את הסממנים הייחודיים של כל קבוצה בחברה הישראלית, לבדלנות קיצונית שבה קבוצות באוכלוסיה אינן מכירות כלל בלגיטימיות של מדינת ישראל ושל מוסדותיה:

"....בקום המדינה הייתה הסיסמה של כור היתוך ומיזוג הגלויות התכלית שעמדה נגד עיני דור המייסדים, במבט לאחור נראה כי הדרך רצופת הכוונות הטובות להשגת תכלית זו תרמה לא אחת גם לתחושת קיפוח בקרב קבוצות שחשו כי התרבויות שהביאו עימן נשללו מהן או הודחקו. לימים, היה רצון רב לחזק את התרבויות הנפרדות ולתת ביטוי לכל אחת מהקבוצות בחברה; תהליכים אלה בתקופות השונות גם הם לא הביאו לאיזון הדרוש בהטמעת הערכים והשילוב בין התרבויות. התפתחו תופעות של קיטוב וחיכוך בין הקבוצות השונות. המשימה שמוטלת כיום על כל המופקדים על המוסדות הדמוקרטיים בישראל היא לאחות את הקרעים, להגביר את האמון במוסדות השלטוניים, לתת ביטוי מעשי לערכי השוויון בחברה, ולאכוף חוק ככל הנדרש להשלטת ערכי המשפט".

ביניש בנאומה הודאגה מכך שציבורים מסוימים מעניקים "לגיטימיות לשימוש בכוח לשם השגת מטרות פוליטיות". היא דיברה על חינוך לדמוקרטיה "מהגן עד לתיכון ועד לחינוך האקדמי", ודומה שבכך רמזה לאוכלוסיות אשר מסרבות ללמד את תוכנית הליבה, ותורמות להעמקת השסעים בחברה הישראלית.

דמוקרטיה פורמלית או דמוקרטיה מהותית?

צילום: לא רק בחירות [AP]

ביניש התייחסה בנאומה גם לפער בין דמוקרטיה פורמלית לבין דמוקרטיה מהותית: "אין צורך להדגיש כאן ובפורום הזה כי למושג דמוקרטיה בו אנו דנים מובנים והיבטים שונים ואלה באים לידי ביטוי, בין היתר, במוסדות הדמוקרטיים הנבחרים על בסיס ייצוגי, הנשען על הרוב בציבור, וכן במבנה המשטרי של מוסדות המדינה, אך לא פחות מכך אנו מבקשים לקיים דמוקרטיה במובנה המהותי. זו המקיימת ערכים שלשמם ובשמם פועלת השיטה הדמוקרטית". היא מציינת כי "יש פער בין שיח הזכויות שהתפתח בישראל מאז חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנות ה-90' ובתחילת העשור הנוכחי לבין הנכונות ליישם ולקיים את הזכויות שתיאורטית הכל מכירים בהן".

"לעצור את המתקפה על בית המשפט העליון"

צילום: בית המשפט העליון [פלאש 90]

הגם שדברים אלו לא נאמרו מפורשות בנאומה של ביניש, הם השתמעו מבין השורות, בכל פסקה ופסקה: "ערעור הקונצנזוס באשר למוסדות הדמוקרטיים ובאשר לתפקידן של שלוש רשויות הממשל: הרשות המחוקקת, המבצעת או השופטת עשוי לערער את המבנה עד ליסוד", מציינת ביניש, תוך התייחסות משתמעת לניסיונות הצרת רגליו של בית המשפט העליון. היא גם הוסיפה כי "גם ערעור הקונצנזוס הערכי המבוסס על הכרה בזכויות האדם ועל כיבוד החוק ושלטון הפועל במסגרת החוק מסכן את קיומנו הדמוקרטי ועל שמירתם של אלה מופקדות שלוש הרשויות השלטוניות, ויש לעשות לחיזוק מעמדן ולשמירה על האיזון הנכון בין שלושת קודקודיהן של רשויות אלה".

ביניש הדגישה את חשיבות בית המשפט העליון לשמירת ערכי הדמוקרטיה, אך הבהירה, תוך (כפי הנראה) ניסיון לייצר הרמוניה ולא מאבק בין שלוש הרשויות, כי לצורך מימוש הדמוקרטיה נדרש "שיתוף כל מוסדות השלטון וכל הגופים המעורבים בעשייה החברתית".