המלחמה הקרבה בעירק משפיעה גם על תעשיית הטקסטיל

המלחמה הקרבה בעירק משפיעה גם על תעשיית הטקסטיל בישראל. בתקופה האחרונה ירדו בכ-5% ההזמנות של חברות הטקסטיל הגדולות מקניינים בארה"ב ובאירופה.

בחברות הקטנות והבינוניות נרשמה ירידה של כ-20% בהזמנות. כך על-פי הנתונים שמסר רמזי גבאי, יו"ר איגוד תעשיות טקסטיל והאופנה בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל מפעל אופיס טקסטיל, במסיבת כתבים לרגל יום תעשית הטקסטיל והאופנה.

רמזי ציין, כי בשבועות האחרונים ניכרת תופעה של יציאת יצרנים ללקוחות בחו"ל, על-מנת להרגיע את חששם מפני אי עמידה בלוחות הזמנים, זאת בעקבות המלחמה הקרבה והמשך המצב הביטחוני מדיני בישראל. הוא הדגיש, כי מבדיקה שנעשתה מתברר, כי אצל מרבית הלקוחות בחו"ל מאמצים אלו נשאו פרי. במקביל, ציין רמזי, ישנה דרישה של לקוחות בחו"ל שיצרני הטקסטיל הישראלי יבצעו ביטוחים מיוחדים לזמני אספקה.

עוד אמר, כי קניינים מחו"ל הפסיקו כמעט לחלוטין להגיע לישראל. במקביל ישנה עצירה כמעט מוחלטת של השקעות זרות בענף, כולל הסכמים שעמדו להחתם. כן, קיימת נטייה בקרב לקוחות בחו"ל לעצור פיתוח של קולציות חדשות בשיתוף יצרני טקסטיל מישראל.

רמזי גילה, כי למרות המצב, ממשיכים מפעלי הטקסטיל בישראל לתפור ביותר מ-20 מתפרות ברשות הפלשתינית, זאת בשל הצורך להוזיל עלויות.

המשבר בענף נמשך, אם כן. בשנת 2002 ירדו מכירות הטקסטיל והאופנה, הן ליצוא והן לשוק המקומי, בכ-10%, זאת לעומת 2001. המכירות הסתכמו ב-2.28 מיליארד דולר. ביצוא בלבד הגיעו המכירות אשתקד לכ-1 מיליארד דולרים, מהווה ירידה של כ-4% לעומת 2001. בשוק המקומי ירדו מכירות הטקסטיל והאופנה ב-15% והסתכמו ב-1.28 מיליארד דולרים. זאת בעקבות ההאטה בביקושים וחוסר היכולת להתחרות מול היבוא מהמזרח.

עוד על-פי הנתונים שנמסרו, ב-7 השנים האחרונות קוצץ בכ-40% מספר העובדים בענף, מ-45,000 בשנת 96' לכ-27,500 כיום. בשנת 2002, בלבד, פוטרו 4,200 עובדים בתעשיות הטקסטיל והאופנה. כל זאת תוך סגירות ופיטורים בעשרות מפעלי טקסטיל שלא דיווחו על כך בפומבי. זאת בשל החשש שהבנקים יפגעו באשראי שלהם.

רמזי ציין עוד, כי ב-4 השנים האחרונות חל גידול של כ-58% ביבוא מוצרי הלבשה מוגמרים מרביתו מהמזרח הרחוק (מסין). מ-381 מליון דולרים בשנת 98', ל-601 מליוני דולרים בשנת 2002.

מדיניות הממשלה, אמר רמזי, היא הסיבה לכך שנפתחו השערים ליבוא מוצרי הלבשה זולים ללא מכסות ומכסים, דבר שחשף את תעשיית הטקסטיל הישראלית לתחרות בלתי הוגנת. תחרות שגרמה לגלי פיטורים גדולים של עובדים בענף.

בשנה האחרונה היקף ההשקעות הישירות בתעשית הטקסטיל במכונות וציוד היה נמוך מאד והגיע ל-40 מליוני דולרים בלבד.

בהתייחסו לשנת 2003 מעריך רמזי, כי המצב הקשה של תעשית הטקסטיל והאופנה ימשך. השנה צפוייה ירידה של כ-8% בסך מכירות הענף, כאשר נתח הירידה במכירות מתוצרת כחול-לבן לשוק המקומי יגיע לכ-25%, המקוזזים על-ידי הגידול ביבוא. סך כל מכירות הענף יסתכם השנה בכ-2.1 מיליארד דולרים ומכירות הענף לשוק המקומי יסתכמו בכ-1.1 מיליארד דולרים. (ירידה של כ-10% - 15% לעומת אשתקד).

על-פי הערכתו, יצוא הטקסטיל יהיה בשנת 2003 בדומה לאשתקד, דהיינו כ-1 מיליארד דולרים, זאת מתוך הנחה שלאחר המלחמה בעיראק ינצלו תעשייני הטקסטיל את שערו הגבוה של היורו ביחס לשקל, ואת העובדה שבארה"ב ישנן מכסות ומכסים ליבוא טקסטיל מהמזרח לשם.

בנוסף, נראה כי גל הפיטורים בענף לא יפסק וגם השנה כ-2,000 עובדי טקסטיל יתווספו למעגל האבטלה. מרביתם מסגירת מפעלים קטנים שלא ישרדו בשל התחרות הקשה מול היבוא.

הוא גילה, כי 10 מתפרות ומפעלים בעיקר באזור הגליל במגזר הדרוזי והערבי, מצויים בסכנת סגירה. זאת בשל חוסר הזמנות ביצוא, המשך היבוא המאסיבי מהמזרח הרחוק והעברת פעילויות יצוריות לחו"ל.

להערכתו, בשנת 2003 תלך ותעמיק המגמה של העברת קווי יצור של מפעלי טקסטיל ואופנה לחו"ל, זאת בשל הצורך להתמודד בהצלחה מול המתחרים בשוקי חו"ל מחד, ולשמור ככל האפשר על מצבת העובדים בישראל מאידך, זאת במסגרת מלחמת ההשרדות של תעשייני הטקסטיל.

הוא גילה, כי בשנה האחרונה נאלצו כ-70 מפעלי טקסטיל והלבשה להעביר פעילויות יצור לחו"ל, למדינות בהן העלויות נמוכות בעשרות אחוזים מאלו שבישראל. מדובר במדינות כמו: הודו, סין, רומניה, פולין, בולגריה, פורטוגל, מצרים, ירדן, מרוקו, יוון, תורכיה, מדגסקר, הונדורס, תאילנד, סרילנקה ועוד.

יו"ר איגוד הטקסטיל והאופנה בהתאחדות התעשינים תקף בחריפות את העיקרון לפיו ממשלת ישראל אינה מנחה את כל הגופים הכפופים אליה לרכוש מוצרי טקסטיל ואופנה מתוצרת כחול-לבן, זאת למרות שהעלות גבוהה יותר מאשר היבוא המאסיבי מסין. לדעתו, על הממשלה לעשות זאת מתוך ראיית הצורך לשמר מקומות תעסוקה בישראל דווקא לאותן אוכלוסיות בהן אחוז האבטלה הוא גבוה ביותר.

רמזי קרא לרוה"מ להתערב באופן אישי, כפי שעשה בהיותו שר התמ"ס, ולהטיל את כל כובד מרותו כדי לנקוט בצעדים דרסטיים ומיידיים להצלת תעשיית הטקסטיל והאופנה בישראל. מדובר ב:

- השתתפות של הממשלה בעלות שכר עובדי התעשיות המסורתיות (בעיקר ברמות הנמוכות) וזאת במסגרת הכשרה פנים-מפעלית, שתאושר לענפים מוגדרים באזורים מסויימים ולזמן קצוב.

- בחינה מחודשת של שכר המינימום, על-מנת לאפשר העסקה של עובדים באזורים מוגדרים ובענפים מסויימים, בשכר נמוך משכר המינימום וזאת עד ליציאה ממשבר התעסוקה. רמזי ציין כי הצעה זו נבחנה ויש לה תימוכין בקרב נציגי העובדים באזורים אלו.

- קביעת מכסות ומכסים על יבוא מהמזרח הרחוק של מוצרי טקסטיל מוגמרים, שגובהו יהיה 20% יותר מהנהוג כיום, דהיינו 32%. מדובר רק על יבוא מוצרים מוגמרים (כולל בעיקר הלבשה, מצעים ועוד) מהמזרח הרחוק בכלל ומסין בפרט.

רמזי גבאי מדגיש, כי רק הענות הממשלה לדרישות הללו תעצור את קריסת הענף ותתן סיכוי מחודש לצמיחותו, תוך שמירת מקומות העבודה של עשרות אלפי עובדיו.