ב"דירת המריבה" בירושלים חוזרים להתפלל

בית משפט לעניינים מקומיים ביטל (יום ה', 23.7.09) צו המונע תפילות בבית משפחה מילווארם בקריית יובל. השופטת תמר בר-אשר צבן דחתה את טענות השכנים שהתלוננו כי בדירה מתנהל בית כנסת לא חוקי, וקבעה כי מדובר בדירת מגורים אשר בה נפגשים חברי המשפחה לתפילות וקוגל ירושלמי.

מדובר בפרשה שהחלה בתלונה אנונימית למוקד העירוני כי בדירה בשכונת קריית יובל שבירושלים מתנהל בית כנסת לא חוקי. שתי שכנות, פורת רוזנברג ורוני עמיר, טענו כי "קיומו של המניין במקום יוצר רעש ומטרד הנגרם ממעבר מתפללים במקום שהוא רחוב שקט".

בעל הבית, יחזקאל מילווארם, דחה באמצעות בא-כוחו, עו"ד רפאל שטוב, את הטענות נגדו. לטענתו, בשבתות התקיים בביתו מניין שבו השתתפו 17 מתפללים.

כאמור, השופטת קיבלה את עמדתו, וקבעה כי אין מדובר בבית כנסת אלא בדירת מגורים גדולה המשמשת את משפחתו של מילווארם ובלילות שבת ובשבת בבוקר מתקיימות באחד מחדרי הדירה תפילות. לשם מטרה זו מקצה כיסאות מדירתו למתפללים, ואחד המתפללים מביא עימו ספר תורה. לאחר התפילה ישנו מעין מפגש חברתי, שבו מוגש כיבוד, והוא אשר אחראי כאמור, ל"קוגל ירושלמי". המקום, לדבריה, "נעדר סממנים של בית כנסת בכל ימות השבוע. המקום לובש צורת בית כנסת סמוך לכניסת השבת או החג, ופושט צורה זו לאחר צאת השבת או החג".

בהחלטה כתבה השופטת כי אירוח פעמיים בשבוע של קבוצת מתפללים למשך כשעה אינו הופך את הדירה לבית כנסת. יתרה מכך, אדם רשאי לארח בביתו חוגי בית, מפגשי חברים ועוד. "בין אם מטרת מפגש החברים היא לשמיעת הרצאות, לשירה בציבור, למשחקי קלפים, לתפילה, או לכל מטרה אחרת. אין במטרת מפגשי החברים, הנעשית לעתים קרובות, ואפילו בזמנים קבועים, כדי לשנות מייעודו של הבית למגורים".

עוד נדחו טענות על מטרד רעש מהדירה. "לא שוכנעתי שבמקרה הנדון מדובר במטרד של ממש. מן העדויות שהובאו מטעם המדינה עלה כי לכל היותר דובר במעבר של אנשים סמוך לביתן של העדות קודם לתפילה ולאחריה, וכי את התפילות לא יכולות היו לשמוע מבתיהן הסמוכים, אלא כשעמדו סמוך לשער חצר הבית שבו מתקיימות התפילות. גם לא התרשמתי כי רעש הילדים ששיחקו בחצר הבית בזמן התפילות, היה בלתי סביר, ויש להניח כי אילו ביקשו שיופחת היו נענות".

השופטת מתחה ביקורת על התנהלות השכנות. "נראה כי כלל לא נעשתה פנייה אל מילווארם ואל המתפללים בבקשה שילדיהם לא ירעישו באופן המפריע לדיירי המקום. יש הרואים במשחקי ילדים צוהלים, ואף מרעישים, סימן של ברכה והתגשמות מאמר הנביא '...עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים... ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה' (זכריה ח', ד-ה), ויש הרואים בכך מטרד. חזקה על אלו ועל אלו שימצאו את הדרך להביא לכך שאלו ישחקו בזמני התפילה, ואלו לא יוטרדו".

כאמור, בית המשפט ביטל צווים המונעים תפילות בבית.